מרגישה שהשתגעתי..

אני מרגישה מזוכיסטית.
כאילו.. אני נהנת מלחתוך את עצמי. זה כבר לא כואב לי, התרגלתי.
אני מרגישה שהשתגעתי.. תמיד הייתי סוג של ילדה מוזרה כזו, הילדה שתמיד לבד, שאף אחד לא רוצה להיות בחברתה.. למרות שכן. יש לי חברות והכל, ואני יוצאת לישיבות ככה והכל. אבל לא משנה כמה אנשים יהיו סביבי אני תמיד ארגיש לבד.. אני פאקינג שונאת את עצמי. בין אם זה באופי, או במראה.. אני לא הולכת לגמור עם עצמי או משהו... אני גם לא מגדירה את עצמי כדיכאונית, וזה שאני חותכת זה לא שאני רוצה להתאבד, או שזו פגיעה עצמית. לפחות לא מהצד שלי.. אני פשוט אוהבת את זה...
יאפ. תקראו לי משוגעת, תגידו שאני צריכה טיפול, תגידו מה שבא לכם.. תשפטו אותי כשתהיו מושלמים. עד אז אם אין לכם משהו חכם להגיד פשוט אל תגידו.