אם בולעים 18 כדורי ריטלין מתים מזה?

שואל השאלה:
כמה צריך?

שואל השאלה:
לא הבנת, מכמה כדורי ריטלין אני יכול למות?

אסור לייעץ לך דרכים למות, למה אתה רוצה בכלל למות?

שואל השאלה:
אני בודד, אין לי כלום, לאף אחד לא אפכת ממני, אני אבוד, אין לי תקווה אני לא מאמין בעצמי, אני לא ידוע ללמוד לבד, אני לא טוב בכלום, אני לקוי למידה עם בעיות קשב וריכוז קשות, אין לי חברים ויש לי בעיות חברתיות ואני סובל את זה כבר מהיסודי, גם בצבא ובעבדה אני לא אסדר, זה העתיד שלי, אין לי כלום, גם אם אני סביב אנשים אני בודד, ההורים שלי רבים כל הזמן והם רוצים להתרגש אבל גם אם הם היו מאושרים ביחד לא היתי שמח, אני אף פעם לא שמח, אני כבר לא נהנה מכלום, החיים לא מרגישים לי שווים,, כסף לא חסר להורים שלי אז אין בעיה כלכלית אבל גם ככה לא שמין עליו קצוץ אז אני אוכל לדחוף את הכסף לתחת

שואל השאלה:
אם לא אכפת לי לסיים את החיים שלי למה שלכם יהיה אכפת? אתם רוצים לעזור ולעשות משהו טוב? תגיגיד לי כמה ריטלין אני צריך לקחת כדי למות

וואוו אוקיי יש לי כל כל הרבה מה להגיד. דבר ראשון ברור שאכפת לנו! מזה הדבר הזה? למה שלא יהיה לנו אכפת שאתה ככה סובל? לי אכפת מאוד. אני עוד מעט אכתוב לך משהו יותר רציני

דבר ראושן בקשר למה שאמרת על הבעיות קשב וריכוז ושאתה לא יודע ללמוד לבד וכל זה.. אז סבבה לך אולי זה לא הדבר הכי מתאים בעולם ללמוד. וגם אם כן אוחי בשיטות אחרות או משהו כזה. לא כולם טובים בדברים שבית הספר ומערכת החינוך המזעזעת שיש לנו היום דורשת. אתה טוב בדברים אחרים ואתה תמצא את עצמך בדברים אחרים בצבא ובעבודה. ואם אתה מרגיש לבד עכשעו זה לא דבר שישאר תמיד. למה התאבד ולמנוע ממך את ההזדמנויות שכן יהיו לך אנשים שאוהבים אותך? אני הייתי לבד לחלוטין במשך שנים. הרבה מאוד שנים. לט הייתההלישום תקווה שנאתי את החיים הנוראיים שהיו לי וברור שלא היה לי שום תקווה. בקושי ידעתי מזה תקווה. אבח עכשיו בתור מישהי שעברה את זה ורואה שמהשקרה לי היה אמנם כל כך נוראי אבל זה היה זמני. ואחרי כמה זמן דברים יכולים להסתגר. מה שקורה עכשיו הוא זמני. לחלוטין זמני. אולי זה יקח הרבה זמן אבל זה עדיין זמני. נכון יש אנשים שניראה שלא אכפת להם. אבל יש אנשים שאכפת להם גם אם זה לא ניראה ככה. אני חשבתי שאם אני יתאבד אנשים יהיו שמחים וזה יקל על ההורים שלי אבל זה ממש לא ככה ועכשיו רק אני מבינ את זה. לאנשים אכפת. להרבה מאוד אנשים אכםת. פשוט לא תמיד רואים מה קורה סביבנו כי אנשים עסוקים בעצמם. ואם חמישהו לא אכפת אז עזוב אותו. יש מסיק טנשים שכן אכפת להם תאמין לי. ותתחיל גם להאמין בעצמך. מה גורם לך לא להאמים בעצמך? למה אתה מקטין את הערך של עצמך? אתה שווה המון!
תקשיב, דבר ראשון אתה עושה עכשיו רשימה של דברים טובים בעצמך. לא אכפת לי אם זה נשמע מוזר ולא בא לך על זה. תעשה את זה. זה באמת יכזור לך.
גבר שני, אתה בוחר מישהו שאה סומך עליו ומספר לו שקשה לך. אתה צריל עזרה. וזה לא בושה לבקש. הלוואי שאניהייתי מבקשת עזרה בזמן ומונעת מעצמי נזקים כל כך קשים. תעזור לעצמך, תבקש עזרה. תדבר. לפעמיפ אי אפשר בדרך אחרת. תאמין לי, זה כל כך יעזור לך

שואל השאלה:
תודה לך על האכפתיות אבל זה עדיין לא נותן לי סיבה לחיות. הלכתי בעגבר לפסיכולוגים ולקבוצה עם קישורים חברתיים וזה לא עזר לי. מה שעצוב שעוד כמה אני אני אסתכל על עכשיו ושאני אתגעגע לעכשיו, בגלל זה החיים כאלו גרועים, כל שנה יותר גרועה לי מהשנה שהייתה לפנייה. העולם הוא זבל של מקום והוא לא בשבילי, נהרגה לי כל המוטבציה.

צר לי שאתה מרגיש ככה, אבל להתאבד היא אינה אופציה, קרא את הקישור ששלחתי למטה לפני שתתחרט על זה.
אגב, אני בהחלט לא ממליצה לשאול שאלה אובדנית בסטיפס, מזמינים משטרה על כך.

שואל השאלה:
אם אני עושה את זה אני אעשה את זה בחושך כי העולם חשוך ואין אור ואין בו שום דבר טוב, הכול חרא, הכישרון של בני האדם זה להרוס הכול, מצידיד שתהיה מלחמת עולם שלישית שכולם ימותו בה ושהעולם יתחיל מחדש., זה תהליך מאוד ארוך של כמעט שנה שלמה וכל יום אני מרגיש יותר קרבו לעשות אותו, אני לאמרגיש שייך לשום מקום, אני גם לא רוצה להתחבר לכל אחד, אני לא מתחבר לכל אחד, קשה למצוא אנשים שגם יהיו נחמדים ושהם גם אשכרה יעניינו, הצבא היהי אפילו יותר גרוע מהבית ספר, וגם העבודה.
אנשים אומרים "אל תשכח את השואוה" לא רק שאני לא שוכח אותה אני חווה משה יותר גרוע מזה, העולם רק מדרדר, אין בני אדם, קבוצות, דתות, מדינות, חברים, בני זוג, זה בושליט, זה ניסיום להסתיר את האינטרסים האישיים של בני האדפ, ואני מודה שאם רק אני איהיה בעולם שיהיה משעמם, העולם לא בשבילי, אם אני אעשה את זה, אני לפחות אעשה משהו שלא האמנתי שיקרה, זה הפסד, אבל אני תמיד אפסיד.

אתה יודע מה הבעיה שלך ושל הרבה אנשים?
שאתם תלויים באחרים.
ובגלל זה אתם מתאכזבים כל פעם מחדש.
לא באה לתקוף, ההפך, אני יודעת שזה לא פשוט.
יש משפט שאומר "תיהיה החבר הכי טוב של עצמך".
ואם אין אני לי מי לי
וביי

בבקשה אל תעשה את זה
הכל יגמר בסוף והכל יעבור ויהיה טוב יותר בעתיד.
אתה עוד מעט מסיים בית ספר והצבא זאת תקופה שונה בחיים, אתה תכיר אנשים חדשים והכל יהיה בסדר. אתה תמצא את אהבת חייך, תגשים את החלום שלך, אתה תראה עולם, אתה תעבוד בעבודה שתמיד רצית, תכיר חברים חדשים, תשרת בצבא ותתרום למדינה
אתה רק התחלת את החיים שלך, ויש לך עוד כל כך הרבה לעבור ולהנות
אין בן אדם שלא מת בסופו של דבר, אז למה לעשות את זה לפני ולקצר את החיים שלך שיש לך עוד כל כך הרבה דברים מדהימים לעבור? אני מבינה שקשה אבל בבקשה אל תעשה את זה, תחשוב איך ההורים שלך התמודדו עם זה, משפחה, הבית ספר. בקיצור התאבדות זה ממש לא הפתרון
אכפת לי ממך יותר ממה שאתה חושב

מה שאתה עובר יותר גרוע מהשואה?
אתה בודד. זה לא גרוע. אתה פשוט לוקח את זה בקטע רע. ובמיוחד לא כמו השואה.
אז בבקשה תעשה טובה ותגיד תודה על החיים שלך כי תאמין לי אמנם אני לא בודדה אבל עברתי המון דברים לא נעימים ואני לא הולכת ומתאבדת.
אתה רוצה לתת לאנשים שכולה לא מתחברים אלייך לנצח אותך, או שאתה רוצה להיות חזק ולעבור את זה?
תיהיה חזק ותעבור את זה. בעוד 10 שנים אתה תראה כמה שזה היה כלום.

אני מבינה שאתה מרגיש ממש חרא אבל זה לא בלתי הפיך זה עוד השתפר אתה רוצה לפספס חיים שלמים שישתפרו ותצבור חוויות ותהנה מהחיים דיכאון זה דבר שעובר תאמין לי אל תעשה דברים שאי אפשר להתחרט עליהם גם לי הייתה תקופה קשה לא היו לי חברים חשבתי שזהו לא יהיו לי חברים בחיים וזה לגמרי השתפר והיום אני במקום טוב בחיים שלי והייתי במקום מאוד קשה והייתי מדוכאת הכי חשוב זה פרופורציות הכי חשוב אתה חווה משהו קשה אין ספק אבל תשמח על קורת גג על אוכל על זה שיש לך הורים השואה היו מורכבים ומוכים וזה היה רצח עם נורא ואיום, אולי תתן לעצמך צ'אנס תעשה שינוי בחיים תעבור בית ספר או משהו ותתחיל לנגן ולגלות בעצמך כישורים חדשים חבל לוותר על החיים שלך, שלא אוהבים את עצמנו קשה לאהוב אחרים אבל אולי תסתכל על אנשים סביבך הורים וכאלה ותראה שאתה חשוב להם בהצלחה אתה מסוגל לגמרי לעשות תשינוי אל תוותר יכול להיות שהחיים שלך ישתנו מקצה לקצה ואתה עוד תיהיה מאושר אל תוותר

אל תפגע בעצמך..

אם הבעיות שלי היו שהורים שלי רבים כל הזמן
הייתי פטורה כבר מזמן תעריך את החיים שלך יותר אתה חיי רק פעם אחת החיים ממש קצרים
ישלך בעיות חברתיות תנסה לפתור אותם אתה רק יכול לא אף אחד אחר..
יש אנשים עם בעיות קשות יותר שאין להם אפילו הורים קשיים כלכלים קשות חולים ואתה בוכה על קשיים חברתיים? זה קשה אבל ישלך כסף תעשה הכול כדי שיעבוד ובשיטה שמתאימה לך..

זה כן. אבל לא לעשות את זה בבקשה. יש עוד דרכים להתמודד

לא בבקשה אל תעשה את זה..
אני מוכנה לעזור לך בכל מה שאתה צריך
רק אל תעשה שטויות ותפגע בעצמך..
ישלך משפחה יש כאלה שאין להם משפחה והן מתחננים שיהיה להם..
תודה על מה שיש לך.. אתה חזק..
אל תתן לזה לשבור אותך להרוס לך
תקופה קשה עוברת כן זה קשה וכואב אתה בסוף עוד תשמח ותחייך
ותגיד תודה על שלא עשית את זה..
תחשוב דברים טובים בבקשה
החיים לפנייך...
אתה יכול לשנות דברים..
אתה חושב שלאנשים לא אכפת ממך אבל יש הרבה שכן ואני בטוחה בזה..
כל יום הוא ניסיון חדש..

להתאבד זה לא פיתרון מכלום זה לברוח מהבעיות שלך אמנם אתה עובר קשיים לא קלים אבל זה משהו שאפשר לעזור לך בו יש כל כך הרבה אנשים שמצבם גרוע משל כולנו אנחנו צריכים לזכור את זה לבקש עזרה זה לא אורמ שאתה חלש להפך זה רק מראה כמה אתה רוצה בטובתך כמה אתה מחזק את עצמך לא הכל מצליח על הפעם הראשונה או השנייה (וגם לא השלישית הבנת את העיקרון) אל תתיאש מזה שאתה לא מצליח בבית ספר השיטה הזו מיושנת והיא לא מדד להצלחה תפתח תחביב לאנשים אכפת ממך גם אם אתה לא רואה את זה זה שההורים שלך רבים לא אומר שהם לא אוהבים אותך שהם לא יהיו עצובים אם יקרה לך משהו חלילה אבל אל תחיה בשביל אחרים תחיה בשביל עצמך תחיה

אף אחד פה לא ירשום לך איך להתאבד, זה אסור על פי חוק.
חוץ מזה, אני תמיד פה אם תרצה לדבר.
אל תבחר בדרך הזאת של המוות

אנשים שבאמת רוצים להתאבד לא כותבים את זה, הם פשוט עושים את זה. אז אני מאמינה שאם אתה פה אתה לא באמת מעוניין לעשות את זה. אתה צודק, העולם חרא והאנשים חרא זה נכון, אבל אני רק אשאל אותך שאלה אחת, אתה באמת חושב שאם תעשה את זה תפתור את כל הבעיות בעולם, את כל הבעיות בעולם שלך? הרי להתאבד זה פתרון ניצחי לבעיה זמנית. הרי אם תעשה את זה לא באמת תוכל לעשות כל מה שאתה רוצה בחיים האלה, אתה צריך לזכור שזה לא שיש לך נשמה, אתה נשמה. יש לך גוף. ובסדר, התאבדת, אז מה עשית בזה? מה שיש עליך זה בסה"כ קליפה שגם אם לא תעשה את זה באחד מן הימים היא תהפוך לעפר אז למה לזרז את זה? למה לא להסתכל על החיים שלך ולהגיד תודה על כל מה שכבר יש לך? אני יודעת שזה מובן מאליו שאני יגיד את זה ואפילו אני לפעמיים שונאת את החיים שלי ואני לא יגיד שהרבה פעמיים לא חשבתי על התאבדות כי כן חשבתי אבל כשמסתכלים בצורה אחרת, ובונים את עצמנו לאט לאט, בלי התערבות של אנשים אז הכול אפשרי. תחשוב כמה דברים יש לך עוד להספיק בעולם הזה, תתחיל לבנות את עצמך, באמת, תעשה מה שטוב לך.. אתה לא חייב להיות באיטרקציה עם אנשים כל עוד אתה מרגיש טוב עם החברה של עצמך זה בסדר גמור, הבנתי את זה וכשמבינים את זה הכול מתחיל להסתדר. תעשה את הדבר היחיד שאתה טוב בו, כי אני בטוחה שיש דבר כזה, אל תקשיב לאחרים ולקול המעצבן הזה בתוכך אני יודעת מה אני אומרת, הכבשה השחורה הזאת שיושבת בפינה בראש ומעצבנת אותך, תבעט אותה החוצה ותתחיל לחיות את החיים שלך, תזכור שאלו החיים שלך, ורק שלך!
אולי לא הצלחתי להכניס בך טיפת היגיון אבל אני יודעת שגם אם לא באמת עשית את זה, זה תמיד יהיה שם, בא והולך.. והאנשים שלא מרגישים דיכאוניים חרדתיים, וכו וכו.. לעולם לא יבינו את זה, בגלל זה הרגשתי מחובתי לענות כי אני יודעת בדיוק באיזה מקום אתה נמצא...

היי,
קראתי את השרשור ואני שומעת דרכו את המצוקה העצומה שעומדת מאחורי הרצון למות...מצוקה שאתה מתמודד איתה כבר המון שנים וזה נדמה שהיא הולכת ומתגברת, בייחוד בשנה האחרונה...וזה מרגיש כמו מצוקה שמציפה גם בעוצמה שלה, אבל גם בהתמודדות מול הרבה דברים ביחד הלימודים, ההורים, הקשיים החברתיים, בעיות הקשב והריכוז, הצבא שמתקרב...ונדמה לי שזה מביא איתו קושי לעכל את הכל וסכנה של חנק... וזה מרוקן מכוחות ומתקווה, ובהקשר הזה אני מבינה איך הכל מרגיש בחושך בלי טיפה של אור... ומהמקום הזה נדמה לי שאתה רוצה לשים סוף לחיים שלך, מתוך התחושה שלפחות כך תוכל לשים סוף לסבל שמרגיש שאינו נגמר...או מתוך משאלה שמעשה ההתאבדות יאפשר לך להתחיל מחדש את החיים אחרת...אולי קרוב יותר לאור...

וממה שסיפרת, שמתי לב שהדבר המשמעותי שחוזר על עצמו הוא התחושה של התלישות והבדידות שאתה חווה...וזה נראה לי שחווית בעבר הרבה אכזבות מאנשים שגרמו לך להיות קטן אמונה באשר לאפשרות לקשר טוב ונעים, אבל הרצון לקשר קיים שם, קשר שאפשר יהיה לשתף בו ולחלוק בו ושיהיה מעניין בו...
ובעיני הרצון לקשר שקיים שם, למרות הכל, נובע מקול פנימי שעוד לא איבד לחלוטין את התקווה, קול שהביא אותך לשתף כאן במצוקה שלך, קול שמבקש לשמור עלייך מפני צעד שאין ממנו באמת דרך חזרה או אפשרות לפתוח דף חדש.. קול שמבקש לגייס עבורך עזרה...וזה קול משמעותי, גם אם חלש ועייף...
אני רוצה להזמין אותך למקום בו ניתן לדבר על מה שעובר עלייך ולא להיות לבד עם המחשבות הקשות, האובדניות, עם מה שקורה בבית ...אני מתנדבת באתר שנקרא סה"ר (סיוע והקשבה ברשת). יש לנו צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין, דרכו ניתן להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. הצ'אט פעיל כל ערב בין תשע לחצות.
נוכל להיות פה עבורך ובשבילך וביחד לנסות להתמודד אחד אחד עם הקשיים ואולי בעיקר להחזיק איתך ועבורך את התקווה, בייחוד בימים בהם נהרגת המוטיבציה ונראה שאין עוד רוח במפרשים... אני מאוד מאוד דואגת לך, ונשמח לשמוע ממך... אם תרצה, נחכה לך ב- http://www.sahar.org.il.
שלך,
מתנדבת סה"ר