תתארו את היום הראשון שלכם בתיכון

לא זוכרת אותו.
כנראה הוא היה ממש גרועה

עליתי עם כל הכיתה והצטרפו בנים חדשים שישר ניהיו ידידים טובים שלי ועד היום אוכלים לי את הראש כבר התפזרנו

מלא פחד, התרגשות, חששות מאיזו כיתה תהיה לי ומה הם יחשבו עלי, איזה חברות אני אכיר..

עשינו סיור בתיכון
הייתה לי פגישה מאוד צמודה עם הלוקרים. קיבלתי מכה מאוד חזקה. נפלתי ואיבדתי הכרה לכמה שניות. המחנך שלי התחיל לצעוק וכשהתעוררתי היו הרבה ילדים מעלי. בסוף פינו אותי. יום מהסרטים.

יום מעאפן
לקחו אותנו למופע עם כל התיכון ביחד
זה היה כזה מוזר להסתכל על השמיניסטים ולחשוב שיום אחד אני אהיה כמוהם
ותודה לאל היום הזה הגיע

על היום הראשון שלחו אותי הביתה כי באתי בלי חולצת בית ספר. זה מה שאני זוכרת בערך, זה היה ממש מזמן.

שואל השאלה:
אני מפחדת מהקטע שאני ארגיש קטנה ולא אכיר אף אחד

ואוו במילה אחת - מזעזע

על היום הראשון הכרתי את הידיד הכי טוב שלי.
הלכנו לאיזה מופע ששם נרדמתי וזהו. זה היה היום הראשון

פחד
התרגשות
להכיר המון המון אנשים חדשים
כיף
עכשיו תשאלי איך זה אחרי שנתיים בתיכון
שביזות על חלל. אין כוחות. עד מתיי

קצר ולא משהו. לא משהו בכלל.

אני עליתי לתיכון בלי חברים בכלל והייתי דיי לחוצה כי לא הכרתי אף אחד ולא את הבית ספר ולא מצאתי למי להתחבר לרוב הייתי מובכת וביישנית כי זאת הפעם הראשונה שהייתי צריכה להתמודד לבד ולהיות עצמאית בלי חברים שלי ולהכיר אותם לבד באמת זה הדבר הכי קשה שהיה לי בחיים אבל בסופו של דבר זה רק זמן

עליתי לבמה כי עברתי לבית חדש פשוט צעקתי you will all know my name becasue iam speical ואז פשוט הלכתי לבית לחזור לישון

רגיל רצח
ככה זה באולפנה את לא מייחסת חשיבות לתיכון

אז ככה: בערך כמה כיתות של י"בניקים עמדו ליד השער מבפנים, שרקו במשרוקיות חזק באופן מפתיע, שפכו מים על כל מי שנכנס וכיסו בנצנצים. הגעתי 'מקושט' לכיתה ולא הכרתי אף אחד, כן, *אף אחד*, כי עברתי עיר בחופש. בקושי תקשרתי עם אנשים ובכיתי לחברים מבית הספר הקודם בווצאפ שאני בודד. איכשהו שרדתי.
בשבילך-אל תלחצי, אם אני שרדתי גם את תשרדי ;)