איך היה לכם המעבר מיסודי לחטיבה? פרטו

זה היה ממזמן אבל אני זוכרת שמצד אחד פחדתי גי זה שינוי ואני לא אוהבת שינויים
מצד שני שמחתי כי הייתי עם שתי חברות שלי באותה תקופה באותה כיתה

אני זוכרת שלא מצאתי את עצמי ונורא חששתי אבל בסופו של דבר הסתדרתי.

אני אישית לא הרגשתי כלום הרגשתי פשוט כמו לעלות כיתה אני הייתי ככה

קל מאוד

נורא פחדתי כי זה בית ספר הרבה יותר גדול מהיסודי וגם יש הרבה יותר כיתות
והימים הראשונים היו לי קשים כי לי אישית מאוד קשה להסתגל לסביבה לא מוכרת, לוקח לי חודשים.
אבל אל תדאגי כי אם הבית הספר שלך בעיר שלך אז בטח יעשו ככה שיהיו כמה ילדים בכיתה שלך ואפילו הייתה לנו אפשרות שבסוף שנה של כיתה ו את אומרת למורה אילו 3 ילדים את רוצה שיהיו בכיתה שלך.. אני לא יודעת איך זה בכל בית ספר אבל לנו ככה היה.
באופן כללי מתרגלים להכל (:

לא משהו. השנה הראשונה בחטיבה הייתה פשוט שנה שכולם התעסקו בלעשות פוזות ולשפוט אחד את השני, הרגשתי שאני משתנה לרעה ומתחילה לפחד יותר מדי ממה שאחרים חושבים עלי, ופשוט לא הרגשתי "אני" באותה תקופה.. אבל אני לא מתחרטת שעברתי את התקופה הזאת כי כל זה גרם לי להבין מי אני באמת רוצה להיות ואילו חברות אני רוצה מסביבי. :)

הרגיש לי כמו סתם לעלות כיתה מה' לו'

ממש פחדתי כי החברות שלי לא יצאו באותו תיכון
ותמיד סוג של הלחיצו אותנו לגבי החטיבה שהכל שונה וזה

מבחינה חברתית תנסי להוביל לקחת על עצמך... לימודית? לא לומדים כלום עד כיתה י'

שואל השאלה:
ממזמן עברתי לחטיבה חח אל תתנו עצות וזה סתם היה לי מעניין לשמוע סיפורים ולי אישית היה זוועה מבחינה חברתית אבל בסוף הסתדר

זה עשה לי כל כך טוב. התחלתי לחייך
כלום לא השתנה חוץ מזה שיש שלושה מבחנים בשבוע ועוד כמה בחנים.

היסודי הייתה תקופה נוראית בשבילי. ילדים הם רעים ומפונקים.
הצד החיובי שאני מתייחסת אליהם כמו חרא גדול עכשיו וזה מרגיש כל כך טוב*_*

לא משהו רציני, כלומר, בכל זאת כיתה חדשה עם ילדים חדשים אבל היה דווקא ממש סבבה גם מבחינה לימודית, בכלל לא כמו מה שמפחידים ביסודי וגם מבחינה חברתית. בחטיבה היה לי יותר טוב מהיסודי.
אני לא זוכרת כמעט כלום מכיתה ז', זה מה שמוזר. אבל לפחות זה ככה.

די קשה, אבל התרגלתי תוך כמה ימים, במזל חברה אחת שלי שובצה איתי באותה כיתה אחרת לא הייתי מסתדרת לבד. הכי עצוב שאיבדתי באותה שנה את החברה הכי טובה שהייתה לי כי היא שובצה לכיתה אחרת ועם הזמן היא העדיפה להיות עם חברות מהכיתה שלה מאשר איתי.

הדבר הכי טוב שקרה לי... סוף סוף יכולתי להיות עצמי ומצאתי לעצמי חברות אמיתיות וכאילו נתנו לי הזדמנות להוריד את כל המסכות ולהתחיל מחדש בתור אני ולא בתור איזה פאקצה שהייתי צריכה להיות בשביל להשתלב.
כאילו היו קצת קשיים בלימודים אבל גם בשנייה התרגלתי והסתדרתי

השנה הראשונה הייתה מזעזעת.
החטיבה שלי הייתה יותר קפדנית מהיסודי ככה שהיה לי ממש קשה להתרגל לזה. ביסודי חצי מהשנה לא הגעתי, לא הייתי מתכוננת למבחנים, הייתי מאחרת בשעתיים ולפעמים בשלוש ולא עשו לי כלום. למרות הכל הממומע שלי היה מעל 95 (אפילו קיבלו אותי לכיתת מופת).
וכשהגעתי לחטיבה חשבתי שאני יכולה לעשות מה שבא לי, ועשיתי מה שבא לי, אבל תפסו אותי ועשו לי שיחות, איימו עלי שיביאו לי קצינת ביקור סדיר ובכל זאת לא התיישרתי.
רק בסמסטר הזה החלטתי להתכונן למבחנים, לישון מוקדם ולהקפיד להגיע בכל הימים.
מבחינה חברתית הכל היה טוב. הכרתי חברים חדשים והשתלבתי מצוין.