5 תשובות
חחח כן
לא קרה שום דבר אחרכ
לא קרה שום דבר אחרכ
חחח מה שאמרו מעליי
כן כמה וכמה פעמים (לא שאני כזה חתיך או משהו לצערי), לא קרה כלום בד"כ כי אני ביישן ברמה קיצונית אבל זה מדהים להרגיש משיכה הדדית. זה גורם לי לחייך ממבוכה חחח.
זה קרה לי אפילו עם בן ברכבת חח בפוקס גם הכרנו כתוצאה מאירוע מצחיק והוא התוודא אחר כך שהוא חשב שאני חתיך ורצה להתחיל איתי חחח.
זה קרה לי אפילו עם בן ברכבת חח בפוקס גם הכרנו כתוצאה מאירוע מצחיק והוא התוודא אחר כך שהוא חשב שאני חתיך ורצה להתחיל איתי חחח.
אנונימי
חחח האמת היא שלא, אבל בהחלט הייתי רוצה..^^
כן קרה לי כזה דבר
אני בן 17.4 והיה לנו לפני שבוע מסע ישראלי של 6 ימים. מיום שני עד יום שבת בערב.. יצאו איתנו המורות, וגם בת השירות. חילקו את השכבה ל 3 קבוצות וגם את המורים בכל קבוצה. את בת השירות הביאו אלינו לקבוצה. אני לא הכרתי את בת השירות עד הטיול. נסענו באוטובוס נסענו לכיוון דרום לראות את הזריחה ו כשפגשתי את בת השירות אני התאהבתי בה ממבט ראשון. כשכול יום עובר אני מתחיל להתאהב בה יותר ויותר. ואני לא מסוגל לעצור. אנחנו כל יום מדברים יותר ויותר. ו כשיש משימה בקבוצה המבטים שלנו נפגשים. ואני מגלה אליה יותר דברים כמו שהיא שומרת נגיעה וגם היא שומרת שבת וכ'ו... (זה לא מפריע לי בשום צורה). מה שהיה משמעותי במסע זה המסימה האחרונה שהיתה לנו. (לפני סוף המסע הוגרלו שמות מן הקבוצה וכל אחד בתורו היה חייב להגיד לאותו בן אדם דברים טובים). כל אחד עשה בתורו. ל יצאה בת מן הקבוצה. ולבת בשירות יצאה בן מן הקבוצה לא נפגשנו.
בסיום המשימה המדריכה אומרת לקבוצה "מי שרוצה יכול לגשת לבן אדם כלשהו שאתם רוצים ולדבר איתו "
פתאום אני רואה את בת השירות כמה ובאה אלי (מתוך כל קבוצה בחרה דווקא אותי) הקבוצה ישבה במעגל וכולם ראו אותה נגשת אלי ואומרת לי המון דברים טובים. שבתוך ליבי זה קרע אותי מבפנים. אני אמרתי לעצמי בלב שאני לא מסוגל לוותר אליה. (המשימה הייתה ביום שבת בצהריים) אני כתבתי לה מכתב אהבה ו כשיצאה השבת היא ראתה את ההודעה וכתבה לי "שלא אפשרי שנהיה ביחד. בגלל הגיל וגם יותר מזה אני כביכול מורה שלך".
אני כתבתי לה שאני רוצה לדבר איתה על הנושא הזה. והיא אמרה לי בסדר ניפגש בתיכון.
אני מאוד אבל מאוד לר רוצה לוותר אליה כול כך בקלות היא האהבה האמתית שלי שהייתה לי בחיים שלי.
ומי שלא יודע בסוף שנת הלימודים היא לא תישאר בתיכון. ותמשיך הלאה בחיים שלה. שזאה אומר אם עכשיו אני לא אלחם בשביל האהבה אני לא יראה אותה לעולם.
נפגשנו שוב אחרי שבוע ודיברנו על זה... היא אמרה לי מה שהיא חושבת ("אני חושבת אתה חניך שלי ואני לא רוצה שתתבלבל או תפגע סתם
אז בוא בשבילי ובוא בעיקר בשבילך נשמור את הקשר הזה קשר של חניך ומדריכה
ולא יותר מזה כי ככה זה צריך להיות אתה מבין?")
למה אני אומר בשבילכם את כל זה...
כי יש לה עוד חודש יום הולדת
ואני רוצה להביא לה זר ורדים ליום הולדת..!
אולי זה לא הדבר הנכון
פשוט בא לי לתת לה מתנה. דבר טוב ונחמד לא יותר מזה...
וגם לאחר שהיא תשתחרר ולא תיהיה מדריכה
אני חושב אם לחזק את הקשר איתה כן או לא?
לא בא לי לעבד אותה או לשכוח
תבינו אותי בבקשה
אני בן 17.4 והיה לנו לפני שבוע מסע ישראלי של 6 ימים. מיום שני עד יום שבת בערב.. יצאו איתנו המורות, וגם בת השירות. חילקו את השכבה ל 3 קבוצות וגם את המורים בכל קבוצה. את בת השירות הביאו אלינו לקבוצה. אני לא הכרתי את בת השירות עד הטיול. נסענו באוטובוס נסענו לכיוון דרום לראות את הזריחה ו כשפגשתי את בת השירות אני התאהבתי בה ממבט ראשון. כשכול יום עובר אני מתחיל להתאהב בה יותר ויותר. ואני לא מסוגל לעצור. אנחנו כל יום מדברים יותר ויותר. ו כשיש משימה בקבוצה המבטים שלנו נפגשים. ואני מגלה אליה יותר דברים כמו שהיא שומרת נגיעה וגם היא שומרת שבת וכ'ו... (זה לא מפריע לי בשום צורה). מה שהיה משמעותי במסע זה המסימה האחרונה שהיתה לנו. (לפני סוף המסע הוגרלו שמות מן הקבוצה וכל אחד בתורו היה חייב להגיד לאותו בן אדם דברים טובים). כל אחד עשה בתורו. ל יצאה בת מן הקבוצה. ולבת בשירות יצאה בן מן הקבוצה לא נפגשנו.
בסיום המשימה המדריכה אומרת לקבוצה "מי שרוצה יכול לגשת לבן אדם כלשהו שאתם רוצים ולדבר איתו "
פתאום אני רואה את בת השירות כמה ובאה אלי (מתוך כל קבוצה בחרה דווקא אותי) הקבוצה ישבה במעגל וכולם ראו אותה נגשת אלי ואומרת לי המון דברים טובים. שבתוך ליבי זה קרע אותי מבפנים. אני אמרתי לעצמי בלב שאני לא מסוגל לוותר אליה. (המשימה הייתה ביום שבת בצהריים) אני כתבתי לה מכתב אהבה ו כשיצאה השבת היא ראתה את ההודעה וכתבה לי "שלא אפשרי שנהיה ביחד. בגלל הגיל וגם יותר מזה אני כביכול מורה שלך".
אני כתבתי לה שאני רוצה לדבר איתה על הנושא הזה. והיא אמרה לי בסדר ניפגש בתיכון.
אני מאוד אבל מאוד לר רוצה לוותר אליה כול כך בקלות היא האהבה האמתית שלי שהייתה לי בחיים שלי.
ומי שלא יודע בסוף שנת הלימודים היא לא תישאר בתיכון. ותמשיך הלאה בחיים שלה. שזאה אומר אם עכשיו אני לא אלחם בשביל האהבה אני לא יראה אותה לעולם.
נפגשנו שוב אחרי שבוע ודיברנו על זה... היא אמרה לי מה שהיא חושבת ("אני חושבת אתה חניך שלי ואני לא רוצה שתתבלבל או תפגע סתם
אז בוא בשבילי ובוא בעיקר בשבילך נשמור את הקשר הזה קשר של חניך ומדריכה
ולא יותר מזה כי ככה זה צריך להיות אתה מבין?")
למה אני אומר בשבילכם את כל זה...
כי יש לה עוד חודש יום הולדת
ואני רוצה להביא לה זר ורדים ליום הולדת..!
אולי זה לא הדבר הנכון
פשוט בא לי לתת לה מתנה. דבר טוב ונחמד לא יותר מזה...
וגם לאחר שהיא תשתחרר ולא תיהיה מדריכה
אני חושב אם לחזק את הקשר איתה כן או לא?
לא בא לי לעבד אותה או לשכוח
תבינו אותי בבקשה
באותו הנושא: