אני מרגישה חרא במשפחה הזאת.. מישהו מזדהה?

אני שיא מזדהה איתך... רק שאני דאגתי לכך שאני אהיה בבית כמה שפחות

אני לא בדיוק יודעת איך זה מרגיש אבל גם לי יש חברה כמוך שלא אוהבת להיות עם המשפחה שלה וכל הזמן מחפשת איך לברוח מהבית... גם לי לא כל יום הוא אושר אבל אני שורדת
אם את לא רוצה שיציקו לך תביאי חברה או לכי לחברה אבל לא חייבת להסתגר בבית
:)

נראה לי שאת פשוט לא מעריכה את מה שיש לך.

(את יודעת שיש ילדים שאפילו בית אין להם, נכון?)

אמא שלך כועסת עליך בגלל שהיא אוהבת ודואגת לך.

למה שאת לא תיזמי את השיחה עם אח שלך במקום לחכות לו? ואולי את פשוט לא מעניינת אותו בדיוק כמו שההורים שלך לא מעניינים אותך? הרי את עצמך מודה שאת בוחרת לא לדבר איתם ("סגורה בחדר"), אז למה את מתלוננת שמישהו אחר (אחיך) בוחר לא לדבר איתך?

לא הדגמת את "מתנהגים אליי כמו זבל" ואת "היחס שאני מקבלת".

מתי בפעם האחרונה אמרת להורים שלך "בוקר טוב"? מתי לאחרונה אמרת לאמא שלך "יצא טעים המרק!" על הבישולים? את בעצמך צריכה ליזום את האוירה הטובה ואז אולי זה יגיע גם מהצד השני. אם תהיי נקודת אור, תאירי את כל הבית. אל תחכי שדברים יקרו מעצמם.

שואל השאלה:
את לא יודעת מה קורה אצלי בבית את לא צריכה לשפוט.
וכן יזמתי עם אח שלי יותר מאלף פעם. פשוט לא מעניין אותו.
וכן אמרתי לאמא שלי שיצא אוכל טעים,
וכן אמרתי בוקר טוב.
תפסיקי לשפוט אם את לא בבית שלי. תודה.
לך קל לפשוט כי אותך אבא לא מקלל ביום יום, אין לך אחים שלא שמים עליך.
כשאת תגיעי למצב שלי נראה עד כמה כיף יהיה לך לקרוא את מה שכתבת.

עצוב לי לשמוע שאבא מקלל אותך.

נכון שאני לא יכול לשפוט. רק הצעתי לראות דברים מזווית אחרת. יכול בהחלט להיות שהמצב שם חמור ממה שדמיינתי.

עצוב לי לשמוע את זה, ההורים שלך לא יודעים איך להתנהג אליך בטוב, תהיי חזקה, אל תישברי בגללם