אם אני אשתה כוס אקונומיקה, אני אמות? כמה זמן זה לוקח?

למות כן. לא הרבה זמן

עצה ממני: אל תשתה כוס אקונומיקה, גם לא פחות.

אל תחשבי על זה אפילו. זה מוות מזעזע. ובכל אופן אל תפגעי בעצמך. אפשר להתגבר על כל מכשול וכל כישלון בחיים.

או שסתם תיהרס לך מערכת העיכול והדרך היחידה שלך לקבל אוכל תהיה דרך הווריד.

לא מומלץ בעליל.

מה קרה?

שואל השאלה:
החיים שלי הם חרא אחד גדול עם מלא מלא זבובים וחרקים בתוכו.
מישהי כתבה למעלה שזה עובר... אז לא, זה יכול לעבור אבל כל פעם יש דיכאון חדש וחרא חדש ונמאס לי מזה כבר! אני אצל פסיכולוגית אבל עדיין החיים שלי חרא ואני רוצה למותת!

^^are you serious? בוא גם תעודד אותה לעשות את זה.. ולשאלה, זה סתם ימיס ויהרוס לך חצי מהמערכות בגוף ואם זה מוות- אז זה מוות בייסורים ואת פשוט תרגישי את הגוף שלך מתפרק למיליוני חתיכות כואבות. לא מומלץ משהו..

שואל השאלה:
אני כבר מרגישה את הגוף שלי מתפרק למלא חתיכות קטנות, נוזל החוצה... (לא תרתי משמע... בינתיים).
החיים שלי הם זהל אחד גדול הם חראא ואני לא רוצה לחיות אותם!

ואת חושבת שלוותר לעזור? את צודקת את תדעי איך להתמודד עם הדיכאון שתהיי מתה אבל מה זה יעזור את לא תהיי חיה בשביל לתקן את זה

אז זה או לסבול את עכשיו ובסוף זה ייגמר, או לסבול את זה כפול עם סבל של אקונומיקה בגוף. באמת שעדיף לא לעשות את זה. זה סבל כפול ומשולש ואת לא יודעת כמה סבל זה אפילו כמה טיפות בודדות של זה בגוף ואת לא תדעי איך לצאת מזה. תתקשרי לקו החם של ערן או תדברי עם מתנדבים של סהר. המספר של ערן זה 1201 בבקשה תדברי איתם ואל תעשי כלום. זה לא שווה את זה

מזכירה: אם מערת סטיפס יראו את זה, יזמינו לך משטרה יקירה.

שואל השאלה:
החיים שלי חרא, ההורים שלי חרא.
אני לא רוצה למות אבל הלוואי שהייתי מתה.
אני שונאת אנשים, אני כל כך שונאת אנשים, הרוב המאוד גדול של האנשים הם חסרי אמפתיה, אין להם אינטילגנציה רגשית בשיט!, הם מניאקים, אנשים הם רעים! הם פשוט רעים! למה אני לא רעה? זה מזה דופק אותי!

הבעיה הכי גדולה שלך זה שאת חושבת שהכל סובב סביבך

אני מצטער מאוד על המצב שלך ועל המוות של ההורים שלך אבל את צריכה ללמוד להתבגר אין מה לעשות החיים הם חארות לכולם לא רק לך אבל את צריכה ללמוד מהטעויות ולא לזכור אותם.

אני מזמינה משטרה.

תשתי במקום זה כוס מים, תמיד יש סוף לתקופות רעות (אומרת מניסיון)

אני מניחה שאת בגיל ההתבגרות. הייתי שם עדלא מזמן והיו כמה שנים שהרגשתי שבא לי להיעלם וחשבתי על התאבדות. אבל אז חשבתי למה לי להיכנע למכשולים? אני חיה ויש לזה סיבה. נולדתי כדי לחיות ולפעמים לסבול כדי שאדע איך להתמודד עם קשיים מורכבים יותר בעתיד. שכנעתי את עצמי שאני חזקה ושאף אחד ושום דבר לא יכול עלי. בגיל הזה הכל נראה שחור אני יודעת.. היום אני כבר לא ילדה.. מסתדרת קצת יותר עם ההורים חושבת בבגרות מתמודדת עם הכל בצורה הכי טובה שיש מה שלא האמנתי שאדע לעשות. אני מאורסת לאהבת חיי והייתי בטוחה שאשאר לבד כל חיי. ויש לי המון חברות שאוהבות אותי מה שגם לא האמנתי שיהיה לי כי כל חיי הייתי מנודה ושנואה. היום אני אהובה על כולם. תזכרי שירידות בחיים נועדו כדי לתת לך תנופה להתרוממות של אחר כך. מהמקום הכי נמוך אין עוד לאן לרדת אלא רק לעלות. כך תעריכי את חייך ואת מה שיש לך בהם כל דקה. תאמיני לי. הכל לטובה וזאת לא קלישאה. אומרת לך את זה אחת שעברה התעללות בכל שנות חייה בכל תחום ומכל אדם אפשרי. מהרחוק ביותר ועד הקרוב ביותר התאכזבתי והתרסקתי כל יום מחדש בכיתי מלא ושאלתי מה הטעם לחיות בכלל למה אני צריכה את זה? היום אני מאושרת. כשתגדלי ותסתכלי אחורה תתגאי בכברת דרך שעברת באומץ ובחוזקה שנלחמת ולא וויתרת לעצמך. רק זה יגרום לך לתחושת סיפוק ואושר. כל טעות ניתנת לתיקון. כל יום לומדים דבר חדש ומכירים אנשים. תני לעצמך צ'אנס.

אין צורך להזמין משטרה. פשוט אני כל כך מיואשת מהחיים כי כל הזמן אני בדיכאונות, יש תקופות טובות ויש תקופות על הפנים אבל זה כל הזמן חוזר, זה קצת וקצת, ממש מהיר השינוי הזה.
dope, ההורים שלי לא מתו, חס וחלילה טפו טפו טפו. אני שונאת את החינוך שלהם ואני שונאת את ההתנהגות שלהם! הם מורידים אותי למטה! הם מדכאים אותי ברמות מפחידות מאוד! אני לא אתאבד בגלל דבר אחד, אח שלי, אני לא אשאיר אותו לבד עם ההורים השרוטים שלי! אני כבר מיואשת, לא יודעת מה לעשות! הטיפול עוזר לי אבל עדיין אני בדיכאון ואני באמת באמת רוצה להפסיק את החיים שלי לתקופה, לקחת פסק זמן ממש ממש ארוך מהכם ומכולם, לשכוח אנשים, לשכוח תקופות, לשכוח כמה רע לי!!!!!
אבל אני יודעת שגם אם אני אקח פסק זמן אני עדיין אחזור לאותו מצב!

אז תחשבי על האח שלך ואל תעזבי אותו לבדו, נסי לעזור לעצמך, עזרי לעצמך וגם עזרי לנו לעזור לך, תעשי דברים שיעודדו אותך, תהיי אצל חברות, דברי עם אח שלך, אל תוותרי. אל תתני לדיכאון להרוס אותך, את לא לבד ועוד יש לך מישהו שאוהב אותך, חשבי עליו לפחות

היי אנונימית יקרה,

אני כותבת לך היום וממש מקווה שלא פגעת בעצמך...
אני משערת לעצמי שמאחורי הרצון והתוכנית למות עומדת מצוקה עצומה, שמרוקנת את כל הכוחות והתקווה, ואת מרגישה שאת כבר לא יכולה להתמודד איתה, ושרק המוות יוכל להיות סוף לייסורים שאת לא רואה להם קץ...

אך למרות הכל, ואולי בכוחות אחרונים, בחרת לכתוב ולשתף במצוקה, לא להיות איתה לבד. ואולי זה כי יש בך קול פנימי שעוד מהסס, קול שעוד לא איבד לחלוטין את כל התקווה, קול שמבקש לשמור עליך מפני צעד ממנו אין דרך חזרה... קול שמבין שזו לא התמודדות להיות איתה לבד ומנסה לגייס עזרה...
אותו קול שאת מתארת שעוזר לך להיות שם עבור אנשים אחרים, בייחוד עבור אח שלך... אותו קול שמבקש להיות פה עכשיו עבור עצמך...

אנונימית, אנחנו פה עבורך. נשמח לשמוע מה עובר עליך, להיות עוד חלק ממערך התמיכה שלך, בנוסף לטיפול. יש לנו בסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) צ'אט אישי ואנונימי לחלוטין, דרכו ניתן להתכתב עם אחד מאיתנו המתנדבים. הצ'אט פעיל כל ערב (חוץ משישי) בין תשע לחצות. אני דואגת לך מאוד ונשמח אם תגיעי כבר הערב (או כל ערב אחר שתרצה) לדבר איתנו בצ'אט. אם תרצי, נחכה לך ב- http://www.sahar.org.il/

שלך,
מתנדבת סה"ר