זה סוג של פריקה אז אתם לא חייבים לקרוא או להגיב

לפני שאני מתחילה אני רוצה שתדעו שאני עוד חודש בת 14
אני פשוט ממש צריכה לספר את זה למישהו וטוב החברות שלי לא מבינות (זה לא על נושאים אישיים וזה נוגע לכולנו)
אני שמה לב שממש איכפת לי מדברים ואני רואה תוכניות וקוראת ספרים (כן אנשים אני עושה את זה) והסיפורים האלה מציגים בעיות שרלוונטיות גם לנו, ואני פשוט מוצאת את עצמי כל הזמן חושבת שאנשים מתעסקים בדברים כמו איזה חולצה ללבוש ודברים כאלה (שלא תבינו אותי לא נכון גם אני לפעמים חושבת על זה וזה אפילו עוד יותר מעצבן אותי שאני חושבת על זה) והם לא שמים לב לדברים גדולים יותר כמו העולם שאנחנו מחריבים או המלחמות או הרעב וכל הדברים האלה מציקים לי כי כשאני רציתי לעשות משהו למען הסביבה לפני איזה חודש והצעתי לחברות שלי לבוא איתי הם צחקו על זה ולא לקחו אותי ברצינות, זה משהו שממש חשוב לי ואני תמיד חושבת על זה ואני רוצה לעזור כי באמת שאני רוצה לעשות דברים משמעותיים וחשובים (זה לא שיש יותר לעשות כי אני די צעירה) ואנשים פשוט לא לוקחים אותי ברצינות ומצפים שאחרים יטפלו בזה במקומם כאילו באמת! לאף אחד לא איכפת כשאני מדברת על אי שיוויון מגדרי (לא חייב בישראל אבל יש מלא נשים שסובלות מזה בעיקר בארצות לא מפותחות) וכאילו אני מבינה שאני לא יכולה לשנות יותר מדי עכשיו אבל אנשים לא לוקחים אותי ברצינות ואנשים מבוגרים לא עושים כלום ממה שאני רואה ואני לא מבינה למה אנשים לא עושים כלום כי הם לא יכולים לעשות הרבה ופשוט מעדיפים לשבת ולתקוע את הראש בטלפון.
אני ממש רוצה שלאנשים יהיה איכפת כי הם פשוט כל כך אדישים למצב כשאני יכולה לעשות הרצאה במשך ארבע שעות על כל נושא
אני ממש מצטערת אם מישהו לא מסכים איתי אני אשמח לשמוע את הדעות שלכם אבל גם מבקשת שתכבדו את שלי ()