יש לי שדים בראש שמונעים ממני ללכת לבית ספר

מבין אותך שמעי תלכי לשעה לפחות אל תעשי כלום העיקר לתת נוכחות או שאל תלכי תעברי ביתספר

בעיניי אל תלכי מחר עדיף שלא תהיי שם ותסבלי כמו שאת מתארת.. תחכי עד שיהיה לך תור עם הפסיכולוגית ואז תנסי לדבר איתה על זה

אין לי ממש איך לעזור, פשוט תשימי על כולם זין ותבואי לבית ספר רק בשביל ללמוד. תנסי שפשפוט לא יהיה לך אכפת מה חושבים עליך. לאט לאט זה ישתפר.
או שתנסי להשלים עם המוות, אנשים באים ואנשים הולכים וזהוא

קודם כל, לנשום. זה הכי חשוב. ברצינות. כשנושמים עמוק גם הגוף נרגע (יש שיטות לנשום נכון, אני למדתי מהפסיכולוגית שלי). תנסי למצוא תחביב, משהו שכיף לך לעשות, שיעביר לך את המחשבות אפילו אם זה למעט זמן. תנסי להיות בחברה כל הזמן עם חברות וחברים, ואם את לא מוצאת את עצמך בבית הספר, שזה לגיטימי, בתחום התחביבים תוכלי למצוא חברים. חברה זה באמת חשוב ועוזר. בסופו של דבר הרגשות יהיו פחותים יותר, ברמת כאב שתוכלי להתמודד איתה ביום יום, בסך הכל כולם צריכים להתמודד עם מקרי מוות בחיים שלהם, וגם הם עוברים ועברו את זה. אם תרצי מישהו לדבר איתו, גם סתם לשתף ולשפוך רגשות, את מוזמנת לכתוב לי:) בהצלחה!

שואל השאלה:
אנשים באים והולכים?! איך אתה לא מתביישנ!? מנ?!?!?! כל החיים שלי הלך ואני נשארתי פה לבד ולאף אחד לא אכפת ממני והוא הלך הוא פשוט הלך והשאיר אותי להתמודד עם אנשים כמוך ועם העולם הדפוק הזה אני לא מסוגלת יותר
כולם חושבים שהכל איתי בסדר.. זה מה שמצחיק
אני נראית שמחה
זאת בסך הכל מסיכה
אני לא יולה לא ללכת מחר לא הלכתי כבר שבוע שלם

בוב הצב זו לא העצה הכי טובה לתת למי שיש לו חרדה חברתית, צריך להיות יותר רגיש לזה. אולי תשקלי להסיר אותה ולהראות מה את באמת מרגישה, נסי לאט לאט ללכת ללמוד, דברי עם מישהו אם את יכולה, אם את רוצה לספר למישהו מה שעובר עליך, אפשר גם בכתיבה אם קשה לך לדבר ולהוציא את זה, נסי למצוא דרך החוצה ממבוך הפחדים שיש לך, דרך מוזיקה או כל דבר אחר שיעזור לך, אני יודעת שזה קשה לך ללכת נגד הזרם ולהתגבר על חרדה, זה אף פעם לא פשוט לעבור את זה, את תהיי צריכה למצוא דרך איכשהו לעבור את זה, לאט לאט, לפחות לפנות למאמן אישי שיעזור לך להתגבר על זה או להתחיל שלב אחר שלב לצאת מחרדה. מה שאני יכולה לומר לך שתעשי את זה בשלבים, בהדרגה, לא מהר מדי ולא בכוח, תהיי אמיצה ואל תתני לחרדה להביס אותך, אני יודעת שזה קשה לך להתמודד עם מוות, זה קשה לכל אחד בעולם, אבל את תצליחי להתגבר על זה בסופו של דבר, גם על חרדה תצליחי איכשהו או מתישהו, עניין של רצון וכוח, נכון שהיא לא דבר פשוט וקל, וזה שובר אותך מבפנים וקשה לך מה מחשבות על מה יגידו לך וכל זה, את צודקת בזה. איש לא אוהב לחיות ככה עם המחשבות האלה, לכן צריך למצוא דרך לבהיר את זה קצת, לסלול דרך החוצה מעבר למחשבות ולערפל החרדה.

שואל השאלה:
אני לא מרגישה שאני מסוגלת ללכת לבית ספר מחר.. ואני לא יודעת אם ההורים שלי לא יכעסו עלי.. וכולם יכעסו כי מסביב כי בכל זאת להעדר שבוע מהבית זפר זה לא צחוק

כן הוא הלך. ויום אחד גם את ויום אחד כולנו. זה תלוי רק בך אם תעבירי את הזמן שלך עד אז במיטה ואצל פסיכולוגים ולבזבז את הזמן שיש לך פה או שתנסי לגרום לחיים שלך להיות כמה שיותר טובים. מבין שזה קשה, אבל זה תלוי רק בך

כן צודקת, חרדה היא דבר מאוד קשה לחיות אתו ולהיות אתו, זה מובן מה שאת מרגישה, מצד אחד קשה לך להיות שם בגלל זה ומצד שני את כל כך רוצה להתגבר על זה אבל לא יודעת איך, החרדה מונעת ממך לחיות ולהיות בבית ספר שבגללה הפסדת שבוע, אבל בואי לא ניתן לה להיכנע אותך, אני יודעת שזה בלתי אפשרי בקלות להכניע אותה, נכון, אבל צריך לנסות עם קצת עזרה ועידוד, ההורים שלך יודעים שיש לך חרדה חברתית? ערבת אותם לגבי זה? לגבי יכעסו עליך, לא יודעת אם כן אבל אם לא יכעסו עליך, הם יוכלו לעזור לך לעבור את זה איכשהו, קצת תמיכה והבנה ועידוד, פנייה למישהו שיעזור לך לעבור את זה לאט לאט, קצת אמונה בעצמך, כמה הדרכות ובנייה אישית, ואולי תהיי אדם חדש ממה שהיית, אולי אם תסבירי להם למה לא היית שם, ותגידי להם שאת סובלת מחרדה חברתית שבגללה קשה לך להיות עם אנשים ולסבול ממחשבות על שפיטה ומה שיגידו עליך וכל זה, הם עשויים להבין את זה ואולי לעזור לך.. נכון שזה לא צחוק להיעדר משם, אבל יש לך סיבה והיא סיבה טובה והגיונית, וצריך לעזור לך בזה בשביל שתוכלי לחיות וגם ללמוד, אני לא חושבת שאדם עם חרדה יוכל ללמוד בבית ספר בלי שיעזרו לו בזה וגם יבינו את זה, חרדה גם זה לא צחוק וחשוב מאוד שכולם שם יבינו את זה ויתנו לך יד לעזרה. תספרי להם את הקושי שלך בחברה, את כל מה שאת עוברת, מה שאמרת לנו פה, ומעבר לזה, בקשי תמיכה והבנה ולא שפיטה, שיהיו די רגישים בנושא הזה. במיוחד כי ידוע שצריך המון רגישות והבנה במצב הזה. ובוב הצב, קצת רגישות, תכלס אתה מבין שקשה לה גם ככה בגלל חרדה. מי אמר שלא ניסתה בכלל? אולי היא ניסתה ולא הלך לה בגלל החרדה שלה?

שואל השאלה:
הבעיה היא שזה גם דיכאון ולא רק חרדה..
שנה שעברה גם הייתה לי חרדה ובכל זאת תיפקדתי והלכתי לבית ספר כל יום ומאז שהוא נפטר לי אני לא מתפקדת גם

נסי לעשות דברים שיכולים לעזור לך להתגבר על דיכאון, אני יודעת שזה קשה לך להתגבר על זה, אבל עם הזמן זה יעבור לך, נסי לעשות דברים שיעודדו אותך, מוזיקה או כושר, כתיבה, ציור, משהו. לאט לאט, אחרי כמה זמן שצריך, זה יעבור לך.

שואל השאלה:
גרוע ממש אם לא אלך גם מחר?

אני לא יודעת, את יכולה לבחור ללכת ולספר למורה או להורים שלך מה שעובר עליך, זו החלטה שלך, בכל מקרה אני לא רוצה שתחיי עם זה לנצח ותסבלי מזה, אני יודעת שגם אם תלכי למרות החרדה שלך אז גם אולי תסבלי, אולי אם תספרי להורים שלך מה שאת מרגישה ועוברת הם יעזרו לך.

אני בדיוק כמוך אני ממש מפחדת לחזור מחר

נסו למצוא כוח פנימי להילחם בזה, מצאו משהו שנותן לכם כוח ללכת ולעבור את זה

שואל השאלה:
אנונימית את יכולה בבקשה לענות מהמשתמש שלך שאני אשלח לך הודעה?