נכון יש את אנה ומיה בבעיות אכילה? אפשר הסבר מפורט בבקשה?

זה בעצם קולות בראש שאומרים לך לא לאכול / להקיא
אבל הם ממש חופרים לך ואת בסוף נכנעת לזה

אנה זה אנורקסיה ומיה זה בולימיה

שואל השאלה:
את זה אני יודעת
אבל מה הקולות האלה?
למה לכל אחת יש שם שןנה

כי זה לא אותו דבר. אנה זה הרעבה עצמית
מיה זה הקאה בכוח

גם באנורקסיה יכולות להיות הקאות, הקאות זה לא בהכרח בולמיה. בולמיה זה בולמוסים והיפטרות מהם בדרך כלשהי. ולשואלת- זה לא באמת קולות, זה פשוט מחשבות בתוך הראש שלא עוזבות אותך- הן כל רגע מזכירות לך שאת שמנה, גורמות לך להרגיש אשמה אם אכלת, מפתות אותך להרעיב את עצמך ולאכול כמה שפחות, להקיא, לדכא את הרעב, להגביל את עצמך במספר מסוים של קלוריות, לספור קלוריות, להישקל באובססיביות, לחשוב כל הזמן על אוכל ומשקל וקלוריות... זה מין חוקים כאלה שמכתיבים לך מה מותר ומה אסור לעשות, מה את יכולה להרשות לעצמך ומה לא..

חחח לא...
אני expert באנורקסיה ויצא לי להקיא רק פעם אחת, ואף פעם לא חשבתי לעשות את זה שוב, ככה ש... לא.

מה?
לא אמרתי שאנורקסיה מחייב שיהיו הקאות..
אמרתי שהקאות יכולות להיות גם אנורקסיה, זה שמישהי מקיאה לא בהכרח ישר אומר שזה בולמיה. הגדרה של בולמיה מחייבת בולמוסים.
גם לי יש אנורקסיה ואף פעם לא הקאתי

אוקיי, צודקת, my bad.

בנות עם הפרעות אכילה, שומעות קול בראש
הקול הזה אומר לנו מה לעשות
כאילו,
אל תאכלי את זה את תשמיני,
את שמנה תזהרי לאכול
דברים כאלו שמרסקים אותך ומחייבים אותך לעשות מה שהם אומרים
לכל מחלה יש את ה'קול' שלה
אצל אנורקסיות יש את "אנה" היא מעודדת אי אכילה
אצל בולמיות יש את "מיה" היא מועדדת אותך להקיא אחרי כל דבר שאת אוכלת

אצל אנורקסיות כן יש הקאות אבל לרוב רק במצב של בלמוסים, אנשים שחולים באנורקסיה פשוט נמנעים מאוכל

אנשים עם בולמיה אוכלים הרבה ואז מקיאים הכל עד שהם בדרך כלל מקיאים דם.

אני האנונימית ממקודם.. העתקתי תגובה שלי יותר מפורטת שכתבתי אתמול לשאלה אחרת.. אז חלק מהדברים אולי לא יהיו ממש רלוונטיים אבל זה אולי יצליח לתאר לך מה עובר בראש של מי שיש לו הפרעת אכילה-
אתה נמצא במצב שאתה לא יכול לצאת ממנו בעצמך בגלל שיש לך קול חולה וקול בריא והקול החולה כל פעם מושך אותך אליו- כמה קלוריות אכלתי, מה את עושה את עברת את הכמות שאת יכולה להרשות לעצמך להיום, אסור לאכול עוגות/ממתקים/חטיפים/גלידה/כל דבר אחר עם מלא קלוריות, לא לאכול מאוחר, צריך רווח של x לפחות בין ארוחה לארוחה, היום רק x קלוריות, שמנה, חלשה, אל תתפתי לרעב, את לא יכולה להרשות לעצמך לאכול/לעשות x, הרסת הכל עכשיו בגלל שאכלת x, את חייבת לשלם על זה, אסור לך לאכול מחר יותר מx בגלל שלא שלטת בעצמך היום, את חייבת להרעיב את עצמך ממש השבוע, את כזאת שמנה למה אכלת את זה, חרטה על זה שאכלת, אשמה על זה שאכלת, דחף להרעיב את עצמך, לא לאכול, להוריד מאכלים וכמויות, את מרגישה חזקה ובלתי מנוצחת כשאת מצליחה לאכול ממש קצת, גאה בעצמך, מרגישה שאת עולה על צורך טבעי, שאת יותר חזקה מהצורך לאכול, מצליחה להיות בשליטה מטורפת על עצמך כשאת לא אוכלת, הקול הזה מכתיב לך מה לאכול ומה לא, כמה, מתי, הוא אומר לך להתחמק מדברים שכוללים אוכל (אפילו אם זה סתם להיפגש עם חברות, חגים, ימי הולדת=עוגה), שאת חייבת להרעיב את עצמך כי את שמנה, את בפחד מטורף שתעלי במשקל וכרגע פשוט מצמצמת את עצמך אבל גם את העולם והחיים שלך- אם את עדיין לא שם אז תדעי שמה שהולך לקרות זה שהמצב הנפשי שלך ידרדר.. המצב רוח יהיה מדוכא, לא תרצי יותר כלום, כל יום זו מלחמה מחדש מול עצמך איך לאכול כמה שפחות, את תימנעי מכל דבר שכולל אוכל אבל גם לא יהיה לך בכלל מצב רוח וכוח לעשות דברים שאמורים להיות מהנים, את תרצי רק להסתגר, לישון, לא יהיה לך סבלנות לשום דבר, העצבנות תהיה משהו קבוע ואת תתעצבני מכל שטות הכי קטנה.
למרות כל זה יש את הקול שאומר לך שזה פוגע בך, את יודעת את זה, את יודעת שזה לא הגיוני להרעיב את עצמך, שאת מסכנת את עצמך.. אבל זה נשאר בראש ולא יותר מזה.. כי את מרגישה שאת פשוט חייבת לעשות את מה שאת עושה