כולם מתנהגים כאילו אין לי זכות עוד להתאבל על מוות של יקרה שלי.. עוד מעט תעבור שנה ואני עוד בדיכאון בקושי יוצאת מהבית

זה בסדר גמור קרה לי שסבא שלי נפטר לא יצאתי מהבית בכלל חודשיים אחרי זה עד שהרגשתי יותר טוב (מבחינה רגשית)

שואל השאלה:
אבל אצלי עוד מעט עוברת שנה

זה לגמרי בסדר אבל תצאי לפעמים לנשום אוויר הם כנראה לא יודעים מה זה לאבד מישהו שיקר לך זה בסדר לגמרי משתתפת בצערך שלא תדעי עוד צער

מי נפטר אם אפשר לשאול? מה הוא או היא היו בשבילך

כל אחד והזמן שלו להתגבר על הדכאון זה לא משהו שאפשר לדעת מראש מתי יסתיים קרוב משפחה שלי עד עכשיו בדיכאון ועברו שנתיים משסבא שלי צת

שואל השאלה:
חברה שלי..

את בסדר גמור ואני יכול להבין אותך!
אבל תחשבי על זה שאותו האדם לא היה רוצה שתהיי בדיכאון ולא תצאי מהבית, אם כשהוא היה בחיים ורצה שתהיי שמחה למה שהוא לא ירצה גם כשהוא מת?
אני מציע לך ללכת לפסיכולוג שתוכלי לדבר על זה וזה אולי יעזור לך לצאת מהדיכאון או לשפר את מצבך...
כי בכל זאת החיים ממשיכים ואין מה לעשות...
אבל אם את מעדיפה להישאר במצבך אני גם יכול להבין אותך...
פשוט פסיכולוג יכול מאוד לעזור...

כל אחד עובר מסע אחר בתוך הראש שלו
זה עניין יחסי
אנשים מתקשים לזהות את הסיטואציה שלך את בהחלט מוצדקת להיות באבל ולהתחיל את התהליך שלך לצאת שוב אל העולם והחיים

חברה שלי כבר לא איתי כבר כמעט 4 שנים, ואני עוד בוכה עליה כל יום.
זה בסדר. קחי את הזמן שלך להתאושש. לאבד משהונלנצח זה קשב

שואל השאלה:
החוואי ויכולתי להביא לכולכם פרחים צודה רבה
הבעיה היא שקשה לי עם זה שלא היינו ממש קרובות והיא בטח לא מסתכלת עלי ולא איתי וזה קשה לי..
בגל מקרה תודה רבה