יש לי אנורקסיה. מה לעשות בפסח?

אם יש לך אנורקסיה אז אני במקומך הייתי הולכת לתזונאית כדי שתקבע לי תפריט ובהתאם לו אוכל..

זה בסדר תאכל יותר מומלץ
באמת תתייעץ עם מומחים ולא עם בני נוער

אתה צריך לאכול קצת יותר, אל תפחית, תפנה למישהו מקצועי שיכול לעזור לך להבריא מזה.

שואל השאלה:
אם אני יאכל איתם 'שולחן עורך' ואני יאכל רגיל, אני יודע שאני אקיא אח"כ.
ולמי לפנות?

נסה לאכול לאט. תאכל בשביל להבריא. רופא או דיאטנית שתביא לך תפריט הבראה. משפחה, ספר להם על זה.

שואל השאלה:
אתמול אכלתי גלידה והלכתי להקיא, אבל אמרתי לעצמי לא לעשות את זה ובסוף לא הקאתי
אבל ב'שולחן עורך' יש הרבה יותר קלוריות מגלידה, אוכלים בקר וכו' אז כן, אני אקיא אח"כ

תאכל כי זה מה שאתה צריך לעשות. שאלה מה חשוב יותר בריאות שלך או קלוריות? מעדיף להיות בריא וחזק ובלי הפרעות אכילה או להמשיך לסבול מזה? אם בריאות חשובה לך, אז עזוב קלוריות, מדובר בך פה, אם תתעסק בזה יותר מדי, תישאר במצב הזה ללא טיפול, תילחם בזה, תנסה לאכול גם אם קשה לך, תשכנע את עצמך שזה בשביל הבריאות שלך, חיים שלך, שאתה לא רוצה לבלות את החג בבית חולים בהאכלה כפויה כל חייך ולנסות להבריא מזה אחרי זה, תאמין לי, שאתה לא רוצה להיות שם להתאשפז שם בחג, כולל בחופש, תאכל, תעבוד על זה, שכנע את עצמך שזה בריא לאכול, אל תפחד מאוכל,. תילחם בזה. זה טוב לך לאכול.

אני אומרת לך את זה בכוונה טובה, באמת תאכל, עזוב קלוריות, זה חשוב שתאכל, ספר למשפחה שלך, בבקשה, שלא תהיה באשפוזים בגלל זה. בבקשה אתה חייב לאכול, בן אדם, בשביל הבריאות שלך, אחרת. תלך לבית חולים באשפוז, בבקשה. תעזור לעצמך.: (

שואל השאלה:
הרגשתי רע מגלידה מסכנה עד ששקלתי להקיא, הקאתי פעם אחת בגלל חביתה, ואת אומרת לי לאכול בקר?!

אני לטובתך יש לך אנורקסיה ואם לא תאכל, תסבול מזה, נוסף לזה שבלי טיפול ועזרה כולל עזרה ממך, אתה עלול למות מזה, אתה מצפה ממני לומר לך אל תאכל ותרעיב את עצמך? אני דואגת לך בן אדם, יש לך נטו הפרעות אכילה, חשוב שתאכל:\ (אני אומרת לך לאכול בשביל שתחלים ותבריא מזה, למען הבריאות שלך, או שאתה מעדיף לא לאכול כלום שם ולהגיע אשפוז שכולם שם דואגים לך ובוכים עליך שאתה נלחם בהאכלה כפויה?!

שואל השאלה:
כן, אבל עדיף לאכול כמו שכתבתי בשאלה ולא להקיא
מאשר לאכול הרבה ואז להקיא הכל, לא?

לאכול בשביל להבריא, לאט לאט, שלב אחר שלב. שמע אתה חייב לאכול משהו, זה לטובתך ואתה יודע את זה, אגב, עדיף שתאכל על מנת שתתגבר על הפרעות אכילה, באמת שלא כדאי לך לעבור את החג הזה בבית חולים באשפוז, לא יהיה לך כיף וגם לא להורים שלך ולקרובי משפחה שלך, אף אחד לא רוצה לעבור את החג הזה באשפוזים ובזה שמכריחים אותך לאכול בכוח. תאמין לי תאכל בשביל להבריא מזה, עזוב קלוריות, מה שחשוב זה אתה ובריאות שלך, שכנע את עצמך שזה למען בריאות שלך, אכול מה שאתה יכול לאכול, אם קשה לך כבד וכל זה, אז תאכל משהו פחות כבד אבל לפחות תאכל משהו, אל תוריד שום דבר ואל תפחית, עשה מה שאתה יכול

תקשיב, אתה חייב חייב לעזור לעצמך! כמו שאתה רואה אתה לא במצב טוב, אתה מפחד לאכול! אתה כבר לא בשליטה, זה שולט בך. תפנה לטיפול.. בטח כבר שמת לב שזה לא פשוט עובר לבד ואפילו רק מחמיר. ללכת לטיפול רגשי ותזונתי (תזונתי חשוב שזה יהיה עם דיאטנית שמתמחה בהפרעת אכילה ולא דיאטנית רגילה)

בתור אנורקסית, אני אומרת לך מניסיון שקשה בטירוף לצאת מזה לבד.. אצלי זה היה לגמרי בלתי אפשרי! בזכות הטיפול החשיבה שלי נהייתה בריאה יותר, לפני זה בחיים לא האמנתי שתהיה לי הזדמנות להרעיב את עצמי יום שלם ואני אהיה מסוגלת לא להקשיב לפיתוי הזה. אני אוכלת דברים שלא אכלתי כבר כמה שנים, כמות הרבה יותר נורמלית ואפילו ירדתי במשקל! לא דמיינתי אפילו שאני יכולה לאכול תפריט כמו עכשיו ולרדת.
ולגבי פסח- הייתי מנסה לעזור לך ולתת לך טיפים לגבי הארוחת חג, אבל אני מפחדת שהמחשבה המעוותת שלך תיקח את זה למקום לא טוב ותנצל את זה אז אני לא אעשה את זה. אני שוב ממליצה לך מאוד לפנות לטיפול! מה אתה אומר? אם יש לך שאלות מוזמן לשאול

שואל השאלה:
אני לא יכול ללכת לטיפול כי אז זה יחשוף אותי ואני לא רוצה שההורים שלי יידעו

יש דרך בלי שהם יידעו?

אתה לא מבין כמה אני מזדהה איתך. לי היה מזל שבסוף ה3 שנים האלה של האנורקסיה בסתר בדיוק כבר לא הייתי קטינה כשהתחלתי טיפול.. אבל בכל זאת סיפרתי להם בעזרת המטפלים שלי. אם אתה קטין אז אין לך דרך בלי שהם ידעו. אם אני לא טועה אתה יכול ללכת לאבחון במרפאה של הפרעות אכילה בלי שהם ידעו אבל לצורך קבלת טיפול אתה חייב שהם ידעו.
בכל זאת אני מציעה לך לפנות לטיפול גם אם זה אומר שהם ידעו.
עולות לי כמה אפשרויות בשבילך אם אתה קטין-
1. לבקש ממישהו אחר לספר להם נגיד מחבר.. שאפילו יעשה את זה כביכול בלי שאתה יודע. שיגיד להם שהוא לא רואה אותך אוכל או משהו כזה
2. לפנות למישהו בוגר כמו מורה/יועצת ולהיעזר בהם שיעשו תיווך להורים
3. להתייעץ בפורום מה האפשרויות העומדות בפנייך. יש אתר שקוראים לו כמוני ויש שם קהילה של הפרעות אכילה שאפשר לשאול שם שאלות ועונים שם מומחים. אתה יכול לשאול שם מה אתה צריך לעשות כדי להתחיל טיפול וגם לבקש עזרה בנוגע לטיפים איך לספר להורים ובאיזה דרכים אפשר לעשות את זה. צירפתי קישור לאתר
4. לספר בעצמך להורים.. בעל פה/במכתב/בהודעה/בטלפון

בבקשה ממך אל תדחה את זה, ככל שנכנסים לזה יותר עמוק המצב מדרדר וזה כל כך קשה לצאת מזה לבד. המון סבל, הנפש מותשת כבר, הקולות של ההפרעה משגעים את השכל..

שואל השאלה:
אני בן 21, ואני בזה עוד מגיל 14. שזה 8 שנים.
היו כמה פעמים שהצלחתי 'להשתיק' אותה, אבל היא תמיד חזרה.
באחת הפעמים שהיא הייתה 'רדומה' (וכמובן חשבתי שהיא נעלמה למרות שהיא לא), סיפרתי להורים שלי שהרעבתי את עצמי בעבר (סיפור ארוך), אבל אין לי אומץ להגיד להם שזה חזר. "היי, הבן שלכם חולה נפש" לא...

אני יכול ללכת לטיפול בלי שהם יידעו?

כדאי לדחות את זה מעט, לראות אם אני יכול לבד? אני כבר רגיל להכריח את עצמי לאכול (יודע שזה הדבר הנכון לעשות) ואז לשנוא את עצמי על זה אח"כ.
בכל מקרה, בטיפול פשוט יהיה מישהו אחר שיכריח אותי לאכול (?) ופשוט ידחפו לי תרופה פסיכיאטרית?

בעיקרון כן, אתה יכול ללכת לטיפול בלי שהם ידעו. לגבי איך לעשות את זה הייתי מתייעצת עם אנשים מקצועיים כמו בפורום ששלחתי מקודם כי מבחינת הבירוקרטיה אני לא בטוחה איך זה עובד כל כך כי נגיד את החשבון של הקופת חולים שלי אמא שלי משלמת ומגיע מכתב בדואר על התשלום של הדיאטנית וההורים שלי בדרך כלל הם אלה שמוציאים את הדואר מהתיבה אז גם אם הם לא היו יודעים שאני מטופלת אז הם היו רואים את המכתב מהקופת חולים ואולי פותחים אותו והכל..
אם זה פרטי זה פחות בעיה אבל כלכלית זה כמובן פחות עדיף. יש סיכוי שבמרפאות של הפרעות אכילה הטיפול הוא אפילו בחינם.. באמת תבדוק את העניין הזה גם מבחינת בירוקרטיה וגם מבחינת תשלום, יותר מידע ממה שרשמתי אין לי
וואו 8 שנים זה בכלל לא מעט. עצם זה שהיא תמיד חוזרת מעיד כנראה על זה שיש סיבה שכל פעם גורמת לה להתעורר מחדש.
וזה לדעתי לא לבוא ולהגיד להם שאתה חולה נפש! ממש לא.. זה לבוא ולהגיד אני בבעיה ואני צריך לצאת ממנה. אנורקסיה זה לא צחוק, זה באמת יכול לסכן וחוויתי את זה בעצמי וזה משפיע ברמה ענקית על המצב הנפשי. אף הורה לא היה רוצה שהבן שלו יסבול. וכן גם אם זה מצב נפשי אז אין מה לעשות, נכנסת למצב הזה ועכשיו זו בחירה אם להמשיך לסבול או לנסות לצאת מזה.
לדעתי כדאי לך כן לספר להורים. זה שסיפרת להם בעבר זה רק היה מקל עלי אם הייתי אתה כי זה לא לבוא ולהטיל פצצה אלא לחדש משהו שהם כבר ידעו. ההסתרה עצמה יכולה להקשות עליך וסתם להוסיף לחץ מיותר.
לא, אני לא חושבת שכדאי לך לדחות את זה מעט ולנסות לבד.. ניסית כבר כמה פעמים וזה לא עבד אז לדעתי כדאי לך לא להמשיך לדחות את הטיפול. אם אתה חושב שאתה כן מסוגל לבד אז תן ניסיון אחרון ותגדיר לעצמך זמן שאחריו אם אין שיפור אתה מתחיל טיפול.
בטיפול זה לא להכריח אותך לאכול.. זה דבר ראשון עוד מישהו שמלווה אותך, שומע אותך, תומך בך, עוזר לך לחשוב באיזה דרך יותר קל לך, מה יותר מתאים לך.. נגיד עם הדיאטנית היא לאט לאט תעזור לך לחזור לאכול דברים שאתה מפחד מהם, להעלות כמויות בהדרגה, לייצב את המשקל ואת הגוף, לתת לגוף כל מה שהוא צריך, לעזור לך להתגבר על קשיים עם האכילה. אני למשל לא הצלחתי לבצע את השינוי התזונתי הזה לבד במשך יותר משנה! לא הצלחתי לא להרעיב את עצמי אחרי שניסיתי לאכול נורמלי. עם דיאטנית זה שונה, יש לה יותר ידע, היא מגדירה איתך תפריט, כמויות, בודקת מה ההשפעה על המשקל, עושה שינויים בתפריט אם צריך, עוזרת לך לשקם את האכילה ולהסדיר אותה, להתמודד גם עם הקושי הרגשי של האכילה, עוזרת לך לחשוב על מה יכול להקל עליך, איזה אוכל יותר קל לך, אם אתה יותר מעדיף להעלות קלוריות או דווקא נפח (אם קשה לך פיזית עם האוכל אז היא עוזרת לך לחשוב על תחליפים של פחות אוכל עם ערך קלורי גבוה יותר). אני שוב אזכיר שאני אוכלת תפריט יומי שהייתי אוכלת אולי בשבוע, עם אוכל שלא הייתי מעיזה לגעת בו, ועדיין לפעמים יורדת! כשניסיתי לבד זה לא קרה.. כל חריגה הכי קטנה מהכמות הנמוכה שהייתי רגילה אליה ישר העלתה אותי במשקל אז הייתי נבהלת וישר מרעיבה את עצמי שוב וככה מעגל בלתי פוסק שלא הצלחתי לצאת ממנו. לא יכולתי להפסיק להרעיב את עצמי.
כמובן שהטיפול מצריך שיתוף פעולה, מאמצים מצידך, כי אם יחשבו שאתה ממשיך להרעיב את עצמך ומשקר או לא משתף פעולה אז אולי ינסו להפחיד אותך עם אשפוז וסיום של הטיפול. כמובן שלא מצפים שתצליח תמיד לעמוד בהכל אבל כן ירצו לראות שיתוף פעולה והכי חשוב להיות כנה ולא לשקר.
ולא ידחפו לך כדורים פסיכיאטרים. בגלל שהחרדה שלי גבוהה אז הציעו לי לחשוב על טיפול תרופתי. מעבר לזה לא דיברו על זה יותר. לא חושבת שיכולים להכריח אותך לקחת.
מה יש לך להפסיד? נסה טיפול, תמיד תוכל להפסיק אותו

שואל השאלה:
תודה על התשובות והזמן! אעדכן אחרי ליל הסדר איך הלך.
אגב, את מקבלת קצבה מביטוח לאומי?

בשמחה! מוזמן לשאול תמיד תמיד כל שאלה ותעדכן אני אשמח מאוד לשמוע איך זה מתקדם :) ואם יהיה לך יותר נוח בפרטי אז אין לי בעיה.. רק תגיד. גם פה בתגובות זה ממש בסדר אם אתה רוצה להמשיך לשאול
והאמת שלא פניתי לביטוח לאומי בנושא הזה בכלל. לפני כמה חודשים הגיע מכתב מביטוח לאומי (אם אני לא טועה בשבילי) ומי שפתח אותו זה ההורים שלי כשהייתי לידם.. והם די הסתירו אותו ואחרי זה נראלי זרקו אותו כי לא מצאתי אותו אז אין לי מושג מה זה היה.. אני לא זוכרת מה בדיוק קרה שם ואם זה באמת היה מכתב בשבילי ואם זה בכלל קשור להפרעת אכילה.. אבל פתאום נזכרתי בזה עכשיו

שואל השאלה:
כבר אתמול הצלחתי לחזור לאכול (למעשה טחנתי, אחרי הכל הייתי ממש רעב), וקיבלתי בטן 'בלון'. אתמול לא עשיתי עם זה כלום, אבל היום הקאתי ):
עצרתי את עצמי קצת אחרי שהתחלתי, אז לפחות לא הגעתי לקטע של המגעיל.
מה אני עושה מכאן? רק לא אשפוז!

אני מתנצל שאכזבתי אותך. ובעיקר את עצמי. )':

כבר אתמול הצלחתי לחזור לאכול (למעשה טחנתי, אחרי הכל הייתי ממש רעב), וקיבלתי בטן 'בלון'. אתמול לא עשיתי עם זה כלום, אבל היום הקאתי ):
עצרתי את עצמי קצת אחרי שהתחלתי, אז לפחות לא הגעתי לקטע של המגעיל.
מה אני עושה מכאן? רק לא אשפוז!

אני מתנצל שאכזבתי אותך. ובעיקר את עצמי.

אל תדאג לא אכזבת אותי.. אני יודעת כמה נורא זה מרגיש.. אצלי לא היו הקאות אבל אחרי דבר כזה הייתה הרעבה עוד יותר קיצונית. תדע שזה בכלל לא מובן מאליו שהצלחת לעצור את עצמך אחרי שהתחלת!
הסיבה לזה שטחנת היא כי הגוף שלך פשוט מורעב! הוא דוחף אותך לאכול ומגיב להרעבות, מנסה להילחם כדי לקבל אוכל אז הוא גורם לך לדחף לאכול.
לגבי הבטן בלון, זה מאוד נפוץ בהפרעות אכילה. לי התחילו המון נפיחויות בבטן, פשוט מלא.. גם כאבי בטן. זה קרה גם ממאכלים מסויימים אבל בעיקר מהאכילה הלא מסודרת בעליל.
מה שאתה צריך לעשות מכאן זה אכיל מסודרת ומאוזנת! (אני יודעת שזה ממש לא קל כמו שזה נשמע, לקח לי יותר מחצי שנה להצליח להיגמל מההרעבות). התפריט שלי יחסית מאוד גדול למה שהרגלתי את עצמי. יש לי עכשיו פחות אשמה אחרי אכילה.. בעיקר בגלל שירדתי במשקל למרות התפריט הזה, אבל גם בכללי פחות אשמה כי םעם כמות של אפילו 600 קלוריות היו מבחינתי יותר מדי, כל חריגה של הגבול הזה הייתה מלווה במוןה אשמה.
בלי טיפול לא הייתי יכולה להגיע למצב הזה לבד

שואל השאלה:
אפשר שנדבר בפרטי בבקשה?

אין בעיה :) שולחת לך הודעה