לא בא לי לחיות יותר

רוצה לדבר?

אל. זה הרגשה ודחף כרגע ובאמת שלא כדאי לך.
תאמיני לי, אני יודעת שזה קשה.
פשוט תציירי או תשמעי מוזיקה, אפילו תנסי לישון ואל תוותרי.
כאן אם את צריכה לדבר

שואל השאלה:
לא ממש
בא לי פשוט לא להתקיים יותר, אין לי כבר כוחות

חייב לשרוד בחיים כמה שקשה כי חיים זה מתנה (ככה אומרים) וכאילו כמה שחרא זה יעבור כי הכל זה תקופות אז בסוף הכל חולף וגם אלוהים נתן לך את הדברים הקשים כי הוא ידע שתוכלי לעמוד בזה אף פעם הוא לא יתן לך משהו שלא תעמדי בוא

אני מבין אותך

אל תוותרי, תילחמי בזה, יש בך כוחות, אל תתאבדי, אני מאמינה בך, את מסוגלת לעבור את זה.

לעצור הכל, ולהירגע.
לנסות לדבר עם אנשים שאוהבים, חברים קרובים ואני בטוח שזה ישפר את המצב רוח

גם לי.. את יודעת מה אני עושה כשהמחשבות האלה באות? (והן בראש כל הזמן)
אני חושבת מה יהיה פה אם אני אלך
ההורים שלי ואחיות שלי כל היום יבכו יאשימו את עצמם, אחותי הקטנה תגדל בלי תנאים.. אמא שלי תתפרק מהכאב שלי ומתנהל את הבית.. אבא שלי יזדקן יותר בלי קשר לשנים.. אחותי הגדולה תישן כל לילה בבכי.
ואת כל זה אני יכלה למנוע בכך שאני אקח את כל הסבל שלהם, ואחיה. כל הסבל שלהם אני אסבול.. אז אני סובלת וסובלת וסובלת והולכת לישון כל לילה בבכי ורצון למות כל הידיים שלי מלאות חתכים לפעמים מרעיבה את עצמי כי נמאס לי מעצמי דיכאון כל החיים בקושי יוצאת מהמיטה כשלא בא לי ממש להילחם וכשאני ממש רוצה למות כבר אני נכנסת למיטה שמה עלי שמיכה ולא יוצאת כמה ימים.. היו ימים שהייתי סובלת מלקום לשירותים כל הדרך הייתי בכה מרוב שהיה לי קשה לצאת מהמיטה.
אז אני סובלת למען עתיד טוב של המשפחה שלי והם פאקינג צריכים להעריך כל רגע.
תמצאי אדם כזה בשבילך לפחות אחד.
אני איתך יקירתי.

שואל השאלה:
לאנשים שאוהבים אותי לא אכפת, הם חושבים שאני מגזימה והם לא מבינים בכלל כמה קשה לי, הם חושבים שאני מדברת שטויות שאני מספרת להם שאני רוצה להתאבד

תהיי חזקה אנונימית, אפשר גם לשנות את זה, לעזור ל עצמך להרגיש טוב יותר, הם יבינו אותך, פשוט קשה להם לעכל את זה, זה לא פשוט גם להם, הסבירי להם על זה.

^ גם ההורים שלי. הם חושבים שהחיים שלי תותים ושאני מגזימה. בימי דיכאון הם צועקים עלי לצאת מהמיטה כי הם חושבים שזה יעזור לי
מכריחים אותי לאכול ויורדים עלי שאני מפגרת כי אני מביאה על עצמי צרות
אבל בכל זאת, אני אוהבת אותם. ולכן העתיד שלהם ככ חשוב לי.

שואל השאלה:
אנונימית
אם הייתי יכולה הייתי שולחת לך את כל שאריות הכוח שלי, את מלכה וכל הכבוד לך
הלוואי שהייתי יכולה להיות חזקה כמוך

משטרה אצלך בבית בעוד 3...2...1

שואל השאלה:
אני לא הולכת להתאבד, ולא תיהיה פה שום משטרה
אני משתפת ואתה לא בדיוק עוזר אנונימי...

אני משתדלת, אבל בבקשה אהובה, אני לא ארצה את הכוחות שלך, אני רק מבקשת ממך לנסות למצוא דבר אחד שיותר חזק בשבילך מהמוות.
את חזקה ואת יכולה לעשות את זה! את יכולה
וזה קשה החיים האלה לפעמים סבל והם ככ דפוקים
אבל שתינו יכולות ואנחנו לא ניכנע

את יכולה לשלוח לי הודעה בפרטי?

דווקא יש לך כוח משלך.

אני בטוח שכל מי שכאן ענה לפוסט הזה, עומד כאן לצידך ומוכן לעזור!
אסור לתת לדברים האלו לשבור אותנו!
אנחנו חיים כאן בצורה מדהימה ולא מוסברת, ומי שבחיים זוכה!
תסתכלי עכשיו סביבך וראי לפתע את הטוב!
שמחה ואושר ישפרו את המצב :)

שואל השאלה:
אנונימית אני כל כך מזדהה איתך, אין לי כאילו כבר מה לכתוב מרוב שאני בוכה פה, תודה רבה לך

שואל השאלה:
אני מעדיפה לא לשלוח הודעה בפרטי.. אבל תודה רבה שאתם מציעים כולכם

ביום שבו נולדת הק"בה (או היקום או כל כח גדול מאוד) החליט שהעולם אינו יכול להתקיים בלעדייך.
עכשיו הכל שחור ומעצבן ורק רוצים ללכת לים או שפשוט בתת מודע צריך מישהו שיקשיב, אפילו לא ידבר, רק יקשיב. לפעמים לא רוצים לדבר וזה בסדר אבל זה מכרסם מפנים. תנסי לחשוב על הדבר הזה שאי שם יש מישהו שהולך להכיר בן אדם נפלא כמוך, שמתישהו הולכת להיות לך משפחה ואת תיהיה אמא מדהימה שכל הילדים רק יחלמו על אמא כמוך, שאת הולכת ללמוד משהו שאת רוצה באמת לעשות ובלי שיכריחו אותך, שאת הולכת להצליח ובגדול וגם שיש מישהו עכשיו שרת ממש חשובה לו. עכשיו זה נראה שאני מדברת בולשיט אבל לפעמים הסקרנות וכמובן הרצון שזה יקרה זה המוטיבציה להמשיך! להתקדם! וליפול שוב! ושוב לקום! רק כדי להצליח וזה מצליח כי זה מראה כמה חוזק יש בבן אדם! לנגב את הדמעות ולומר שגם לאדמה שהיא הכי חזקה יש רעידות לפעמים וזה רק מחזק. התת מודע מושך אליו את הדיכאון וכאשר אתה מתחיל לשים לבד לתת מודע הוא שולט עליך, עדיף שאתה תשלוט עליו.

שואל השאלה:
הלוואי שהייתי יכולה לשלוח פרחים לכולכם, בא לי פשוט לשלוח לכל אחד הביתה מתנה

את מדהימה. אל תשכחי את זה. ואני שולחת לך את כל הכוח שבעולם וגם חיבוק כי אני יודעת כמה זה קשה להישאר כאן.
ואת חשובה בדיוק כמו כל בן אדם אחר כאן. צריכים אותך

מבינה אותך ממש וואו. מוזמנת לדבר. יש פה אנשים מדהימים באתר כמו שראית בתגובות.. זה אפילו לא אני כתבתי את הפוסט ואני בוכה פה ממה שכתבו.. יש פה על מי לסמוך ולמי להקשיב. תנצלי את זה

לכי לישון
ככה עדיף שינה זה הפתרון הכי טוב כרגע

אני מבינה אותך, כל כך...
אבל את כן חזקה, ואת כן יכולה.
אני באמת מאמינה בך, שתילחמי עם הכוחות האחרונים שיש לך כי לבסוף זה ישתלם.
וקראתי שאת מעדיפה לא לשלוח הודעות פרטיות, אבל אני תמיד פה, להקשיב לך ולעזור.
תישארי חזקה!3>

תזכרי תמיד אבל תמיד:
!
כל מה שלא בשליטתך - לא נועד לך להתעסק איתו
החיים שלך לא הגיעו אליך כי בחרת אף אחד לא שאל אותך אם רצית או לא, ה' או איך שלא תקראי לזה - קבע שאת תחיי וזה גדול ממך! ופשוט לאמיתו --לא בשליטתך. לקבל החלטה אם להולד או לקטוע חיים זה החלטה של 'גדולים' אז אל תשכחי שאם את רוצה לקטוע את החיים שלך זה רק מיתוך החלטה של 'קטנות מוחין' ולא גדלות. יש תמונה יותר גדולה ממה שאת רואה ואל תשכחי את זה. אנחנו רק בני אדם- דיי מוגבלים. אל תחפשי שלמות איפה שלא אמור להיות

תמיד מוזמנת לפנות בפרטי
ואל תדאגי את לא לבד

תחשבי שמהמצב הזה יש רק לאיפה לעלות... וכשתתגברי על זה ואת תתגברי על זה (!) הכל יראה לך טוב ותשמחי כ"כ שלא ויתרת... שאם תתאבדי את מפסידה את הסיכוי שהכל ישתפר. ותזכרי שתמיד יהיה מי שידבר איתך גם אם זה באתר כמו סטיפס בסופו של דבר יש מישהו בעולם שידבר ויבין אותך ויקח אותך ברצינות גם אם את מרגישה לבד. החיים הם הרבה פעמים בתקופות ועכשיו את בתקופה לא טובה אבל זה ממש לא אומר שזה יישאר ככה לנצח. יש עוד הרבה דברים שווה להלחם בשבילם, אני בטוחה, גם אם זה רק בשביל שאולי הם יהיו בעתיד.
פה בשבילך אם את צריכה

same here

לא.

אני ממש מתרשמת ממך אנונימית... תלמדו מה הגישה הנכונה לסבל... תקווה אמונה הכל עובר! זה הגיל זה יעבור!

את מוזמנת לפרטי אני אוזן קשבת אחלה

שואל השאלה:
היי כולם מצטערת שנטשתי.. עשיתי מקלחת סופר ארוכה ונשכבתי במיטה ושמעתי למוסיקה
אני חולה עליכם, באמת, מודה שיש לי את האתר הזה ואותכם

את מדהימה.

בתור מישהי שיודעת מזה כאב. זכותי להגיד שזה יעבור. כי עובדה שזה עובר. גם עכשיו זה לא ששכחתי מזה אבל יש פרופורציה לדברים האלה ובאותה תקופה חשבתי שאין תקווה ושזה סוף העולם. הייתי חצי שנה רק בוכה ולא מתפקדת כמעט. הייתי בסרט הזה. לא אמרתי שזה לא כואב אני לא אומרת שאין לגיטימציה לכאב אבל זה כן עובר. וזה כן מעודד לשמוע שיש המשך לסיפור ולא שכאן נגמרו החיים. נכון זה מעצבן לשמוע שהרגע הזה חולף- כי אדם שעובר תקופה קשה הוא כל כך מרוכז בעצמו שהוא היה רק רוצה להאמין שהדמיונות שלו הם המציאות. אבל אם יהיה חבר אמיתי לאותו בן אדם הוא יעודד אותו ויתמוך בו עד שיבוא להסתכלות יותר ראלית על החיים

אנונימית יקרה,

אני קוראת את הדברים שאת כותבת ונשמע שהרגשת מותשת מאוד לאחרונה, כל כך מותשת עד שזה מרגיש שכל הכוחות והתקווה נגמרים... אך נשמע גם שעכשיו יש יותר הקלה ואולי דרך התמיכה והשיתוף הצלחת למצוא בתוכך את הכוחות כדי לנשום שוב.

יקרה, הייתי רוצה להזמין אותך לצ'אט של סה"ר, אנחנו זמינים כל ערב בין השעות תשע לחצות (חוץ מימי שישי). ובמידה ותרגישי שוב עייפה או מותשת תוכלי לפנות אלינו ולתת לנו את ההזדמנות להיות איתך ברגעים המציפים ולשתף אותנו במה שעובר עלייך ולפרוק את שעל ליבך. הצ'אט פתוח עכשיו ומחכים לך אם תרצי, אנחנו ב- http://www.sahar.org.il/.

שלך

מתנדבת סה"ר