חשבתי על הקטע הזה אתמול במקלחת והחלטתי לכתוב אותו, זה תוצר ראשוני, ביקורת?

שואל השאלה:
קלישאת הרוח (לא השם הסופי):

למה אסור לי לשמוח?
כולם תמיד אומרים את זה.
"אבל ג'סיקה, את רוח. רוחות לא אמורות לשמוח"
ולמה לא? למה אסור לי לשמוח?
"למה את חושבת שאת כחולה? אתם קרים ועצובים, אתם בדידות וחושך. אתם מתים"
אני נולדתי מתה, לאבא שמת במלחמה ואמא שנולדה כמוני, רוח.
ומעולם לא ראיתי את שניהם שמחים.
למה אסור לי לשמוח? כי אני שונה?
למתים אחרים מותר לשמוח, מה ההבדל?
להם יש גוף. להם יש רגליים. הם יכולים להרגיש, ויכוחים לתפקד כמעט כמו החיים.
ומה איתי?
אני כחולה, אני חסרת גוף ולפעמים גם חסרת צורה.
אנחנו הצורה הכי נוראית של המוות, כמו שאומרים. אנשים שונאים אותנו, מפחדים מאיתנו.
או שהם רוצים להיות כמונו, בעצבות ודיכאון נצחיים.
ולמה?
חשבתם פעם על המשמעות של להיות רוח? ללא גוף?
בניגוד לשאר היצורים המעופפים, אני לא תלויה בגוף שלי כדי לעוף.
אני הדגשמות של הרוח שלי, אבל אני רק אנרגיה.
אז אני יכולה להגיע גבוה ורחוק, יותר מכל יצור מעופף.
ולמה כחול? למה אנחנו כחולים?
למה השמיים כחולים?
כי כשהאור פוגע באטמוספירה, הצבע הכי חזק מתפשט ברחבי השמיים.
זה הצבע הכחול. הצבע החזק.
והים? הים מקנא בעוצמה של השמיים, ומעתיק את צבעם.
אז גם הים נראה כחול, כשלמעשה הוא שקוף.
והשמיים נראים כחולים, אבל זה רק אור.
ולמה? כי כחול זה צבע חזק. וגם אנחנו חזקים.
אני רוח, ואני גאה בזה.
כי אני חזקה.
אני לא מוגבלת בגוף הגשמי, כמו כולם.
אני אנרגיה. אני הגשר בין המוות הסופי לעולם החיים.
אני יכולה לעוף. לעוף יותר מכל יצור אחר.
אני לא מוגבלת למקורות אנרגיה כי אני בעצמי כזה.
אז למה לא לנצל את המתנה שנולדתי איתה ופשוט להנות ממנה?
למה רוחות כל כך עצובות?
למה לי לשקוע בדיכאון הנצחי שנגזר עליו, כשאני היצור הכי חזק בטבע?
למה שלא אשמח, למה לי להיקלע לקלישאות על רוחות?
ולמה אתם לא מקבלים את זה?
ההורים שלי, שאומרים שאני מביכה את המשפחה שלי?
הבריונים בשכבה, שנהנים לזרוק עלי דברים כי הם עוברים דרכי?
החברות הכי טובות שלי, שלא מבינות למה אני שמחה ונקלעות לסטיגמות על הזנים שלהן ושלי?
ואני, שעד כמה שאני מנסה, חוזרת שוב ושוב למחשבה שאולי אני טועה?

למה אומרים שאנחנו קרים?
כמו מעמקי המצולות, קרים וחשוכים, טובעים בשקט האפלה בלי יכולת לקרוא לעזרה.
אבל מים יכולים להיות חמים, מים הם מקיימי חיים.
ואני? אני רוח. אני לא יכולה לטבוע, אני בקושי יכולה להרגיש טמפרטורה, אני יכולה פשוט לעוף החוצה מהמים ולטוס לאורך הגלים, להנות מהיופי הטבעי של הים, החיות והיצורים שנמצאים שם.
ולרוחות יש זוהר טבעי, אנחנו לעולם לא נאבד בחשיכה אלא אם נרצה.

אז תפסיקו להכליל אותי, ותפסיקו להכליל את עצמכם.
ולמה לשמוח?
כי אתם יכולים לעוף.

ואו. זה ממש טוב לדעתי! כאלו, הסיפור כל כך ברור, המילים ברורות, אפשר להבין ואפילו להרגיש את מה שקורה שם.
יש שורות מעולות שנשמעות כאלו את סופרת מרוב שזה כל כך טוב
ויש שורות שפחות, אבל הרוב נשמעות פצצה!
ואני לא כל כך יודעת לפרט את מה שאני חושבת אבל אנסה:
אני חושבת שבשורות האחרונות 'אז תפסיקו להכליל אותי...' וכו'
את צריכה לשנות, אהבתי את ההתחלה של 'אז תפסיקו להכליל אותי' אבל השורות של אחרי נשמעות לי לא מתאימות כל כך.
כאלו, לא אהבתי את הסגירה של זה, את הסיום של זה.
ואי זה מדהים, אני קוראת שוב ושוב את מה שכתבת וזה מעלף ברמות מטורפות!.
זה ממש נשמע כאלו רוח אומרת את זה חחח (: (טוב, כי זו הכוונה כנראה, אבל עדיין).
בכל אופן, יש קצת שצריך לשנות, אולי תנסי לשלב שפה גבוהה יותר (:
אבל זה מדהים מאוד! אהבתי ממש.

שואל השאלה:
תודה רבה :) כן כבר העירו לי על הסיום, אני דווקא חשבתי שהוא היה לא רע xd

עוד לא יצא לי לעבור על זה ממש אבל תודה על הביקורת :)