אנשים לא מעריכים אותי, ואני באמת מנסה להראות שאני לא פראיירית ולא הולך לי..

אמא שלי כל הזמן אומרת לי שאני בוגרת מדי וטובה מדי בשביל חברים שלי.. הם לא מעריכים אותי, הם פוגעים בי, הם מתלוננים עליי, אבל כשאני רוצה להתלונן הם מוציאים אותי מפגרת, אני באמת מנסה להבין, למה זה מגיע לי היחס שאני מקבלת? בגלל שאני מודעת לעצמי, ובגלל שאני בחיים לא אפגע בבן אדם בנקודות רגישות או אתאכזר אליו אז זה אומר שאליי מותר להתנהג ככה? נמאס לי..
נמאס לי שדווקא האנשים שיש להם הכי הרבה חשיבות מבחינתי הם הכי מאכזבים אותי, ודווקא אלה שאכפת להם ממני, אני פחות שמה לב אליהם.. מה כאילו אני לא מבינה?! מה הלב שלי זה מדרכה?! וגם שאני לא מדברת עם אנשים במשך חודש הם חוזרים על זה שוב ושוב.. מה אני צריכה להיות חרא בן אדם כדי שלא יפגעו בי?! אני כבר לא מסוגלת נמאס לי..
עזרה?