רק שקטים יבינו אותי

וואי כל כך

נכון נכון

חח סיפור חיי
לא מפסיקים להגיד לי את זה אני ככה בשיעורים והמורה תמיד אומרת לי את זה ואני לא יודעת מה להגיד לה...

כן וואי!
ואז אין לי מה לענות וזה סתם מביך
שונאת אותם!

חחח כל כך ואז אומרים לך להפסיק להיות שקטה

לא מבינה אנשים כאלו באמת השנואים עלי

קרה לי כל כך הרבה ותמיד פשוט שתקתי
בא לי פעם אחת להגיד להם "כן אני שקטה! מה אכפת לכם? זה מפריע לכם? פוגע בכם? לא! אז מה הטעם להגיד לי שאני שקטה? פשוט תחיו את החיים שלכם ותפסיקו לשאול שאלות טיפשיות!"

ובין היתר גם השאלות האלו:
למה את שקטה?
למה את לא מדברת?
את יודעת לדבר?
בחיים לא שמעתי אותך מדברת. איך נשמע הקול שלך?
שונאת אנשים-.-

תיאורית מה שקורה לי שיש אנשים זרים שאני צריכה לפגוש, אני שותקת ובבית אני מדברת, אומרים לי תדברי, תגידי משהו שאני במקום שיש בו אנשים שאני לא מכירה, מה אני אגיד בכלל? לא מכירה, לא יודעת, לא בא לי לדבר. אני רק יושבת ושותקת ומחכה להיות בבית

אני שקטה ואף אחד לא שאל אותי את זה

גם אותי לא שואלים.
כששאלו אמרתי שאין לי מה לומר.

וואי כן מה הם רוצים שאני אענה להם לא סובלת את זה

כן אמרו לי..
תעני: "אנשים שקטים חכמים"
ציניות כזאת

אני שאומרים לי לדבר שבאים אנשים שאני לא מכירה, אני כזו:... (מה אני אגיד להם בכלל, אין לי נושא לדבר בכלל) ואני רק מחכה שזה ייגמר ושאוכל להיות בבית, כל פעם שאני במקומות כאלה, אני מתה ללכת הביתה או לברוח.

זה כל כך אני וגם חברות טובות שלי אומרות לי את זה לפעמים כשאני פוגשת אנשים חדשים ופשוט מרגיז אותי אם הייתם מכירים אותי לעומק הייתם רואים שאני לא שקטה נמאס לי זה שאני ביישנית לא אומר שזה מה שמגדיר אותי

כל הזמן.

ואי זה אחד הנכונים

לגמרי.. שאתה רוצה להיות לבדך ואנשים רוצים שתדבר אבל לא בא לך כי אין לך מה לומר.. כאילו על מה אני יכולה לדבר עם אנשים, רוב הדברים הם של נוער, חלק מזה לא בא לי לדבר, אני רוצה להיות במחשב אז מספיק. אחרי כמה זמן, אני מתעייפת משיחות ובא לי לפרוש. אני לא אשת שיחות חוץ. רק שאני בבית, בחוץ ממש לא -.-

לחייך, לצחוק, להחזיר בשאלת נגד