אני חובשת ממש טריה, ואני מצליחה להתמודד נפשית בזמן אמת, אבל בלילה יש לי סיוטים.. יש פיתרון?

ראית את הסידרה "בטיפול". סידרה נהדרת, אגב. אז תדעי לך שהפסיכולוגים עושים וונטילציה. מוציאים אוויר (כמו מוונטיל של אופניים) ז"א 'משחררים' אצל מטפל אחר.
(בטיפול פרק 5 אסי דיין עושה וונטילציה אצל גילה אלמגור).

הנקודה היא שברוב הזמן הרגשות מתקהים. ואז הסיוטים פוחתים. אבל חובה חובה חובה לשחרר. כי אין בנאדם שיכול להתכופף ללא סוף.

אני כל כך מבין אותך!
שהתחלתי לעבוד בטיפול נמרץ (בבית חולים) היו לי סיוטים. כל פעם שהייתי שומע על חולה במשפחה שלי אפילו שזה היה וירוס או הצטננות זה גרם לי לא לישון בלילה. אצלי בגלל שיש לנו מקרי מוות במחלקה, הייתי חולם שאנשים מתים לי בידיים...

עם הזמן המוח שלנו מבין שזה לא זמני. והוא לא יכול להיות כל הזמן במצב לחץ וחרדה ולכן אנחנו "מתרגלים" לזה. כמו שאומרים..
לדעתי אף פעם לא מתרגלים פשוט החרדות יורדות והמוח משאיר את העבודה בעבודה...

אני יספר לך יותר מזה
אני בוכה לפעמים בבית על אנשים שמתו בעבודה. מרחמים עליהם ועל המשפחה שלהם. אבל מה שמעניין שבעבודה אני לא מוריד דמעה. אפילו אחרי החייאה לא מוצלחת ושמודיעים למשפחה. רק בבית זה יוצא
אבל שוב... זה בלי החרדות והחלומות שהיו לי לפני.. פשוט צער

בסופו של דבר זה יעבור לך. אבל אם את מרגישה שלא את יכולה לגשת לממונים עליך הם צריכים לתת לך תמיכה של פסיכולוג שידבר איתך אם זה מצב קיצוני

מקווה שעזרתי