מה הכאפה הכי גדולה שקיבלתם מהחיים?

שאני ממשיכה לסמוך על אנשים ובסוף הם תמיד מאכזבים

שאני עושה הכל למען האחר, דואג, תמיד שם בשבילם, נותן מעצמי מעל ומעבר, משקיע, אכפת לי מהם, אני פשוט נחמד מדי.. ותמיד מקבל כאפה לפרצוף בסופו של דבר

סמכתי על האנשים הלא נכונים

שאני מתאהבת באנשים הלא נכונים.

סמכתי על אנשים שפשוט אי אפשר לסמוך עליהם

נחמדה מידי
ואז אנשים פשוט מנצלים את זה ומשחקים בי
^כבר לא

שאני סומכת על האנשים הלא נכונים ואז מתאכזבת
שחשבתי שחברים זה לנצח ובסוף הם השאירו אותי לבד

שאני תמיד רגועה מדיי ולוקחת סיכונים מתוך מחשבה של הכל טוב ולא יקרה לי שום דבר רע מזה ובסוף נדפקת בגדול לצערי וזה לחזןר על אותן טעיויות פעם אחר פעם אחר פעם ועד עכשיו אני כזאתי לא משנה כמה אני נדפקת

חח קיבלתי מהחיים כל כך הרבה כאפות שכבר לא טרחתי לבדוק איזו מהן היתה הכואבת ביותר.
בסוף לומדים מהכל.

אממ זה לא ממש כאפה.
זה יותר כאפות קטנות כאלה כל כמה ימים

להתאהב במי שלא מתאים לי..

שאנשים לוקחים אותי כברירית מחדל

שבחיים צריך לעבוד הרבה יותר קשה ממה שחשבתי
ושל הרבה אנשים לא באמת אכפת לך והם קשורים אלייך רק בגלל אינטרסים למיניהם

יותר מידי...
אנשים. אל תסמכו על אנשים אחרים. רק על עצמכם!

שלא עמדתי על שלי ונתתי לאנשים לדרוך עלי

שחבר שלי שיקר לי ופגע בי המון והמשכתי להיות חבר שלו (והוא אף פעם לא הודה בזה או ביקש סליחה), אבל כשאני פגעתי בו רק פעם אחת, הוא החליט שהוא לא רוצה להיות יותר חבר שלי...

לא קיבלתי כזאת.

שאתה מאמין במשהו ופוף זה לא מה שחשבת.
בכלל.
בכלל.

שהייתי עדין מידי עם בנות*
ולא השתנתי^
באמת היא נתנה לי כאפה פיזית ולא עשיתי לה כלום וכנראה עם זה יקרה שוב אני גם לא יעשה כלום...

שאני דואגת לחברים שלי גם כשאף אחד אחר לא נשאר מאחור בשבילם ואז אני מגלה מה הם באמת חושבים עליי. וואו. תודה אנשים. זה גם קרה לי שוב עכשיו

שמגיל אפס קיבלתי הכל, כל מה שרק הצבעתי עליו קיבלתי. אנחנו משפחה מבוססת וממוצעת מבחינה כלכלית ובתחילת השנה הזאת קיבלתי כאפה, אני בדרך לקריסה כלכלית.. אני מפחדת.

שלקחתי דברים כמובן מאליו ואז כשזה נאבד קיבלתי את הכאפה

צבא

שאני תמימה וחמה עם אנשים שאני אוהבת-מנסה לעשות הכל לטובתם ולא שמה לב שדורכת על עצמי..

שכנראה לא יהיו לי הרבה חברים כמו אחרים...
ולא תמיד אני יכולה להרשות לעצמי את מה שאני רוצה...
וכנראה אני לא הבחורה שנחשקת בסביבה כמו בנות אחרות...
ולא תמיד אני תלית שכולה תכלת ואני צריכה לשים לב יותר למה שיוצא לי מהפה...
ואני לא יכולה לשנות אופי של אנשים... ושהרבה ממי שחשבתי שישארו לצידי בסוף הראו את פרצופם האמיתי ונטשו אותי לטובת מעמדם החברתי...
ולפעמים להיות מי שאתה אומר להיות בודד...

אבל עם כל זה... אני חושבת שהכל לטובה כי בסופו של דבר זה רק הפך אותי ליותר בוגרת וסורי על הקיטש' אבל מה שלא הורג אותך - רק מחשל אותך.

כשאפעם לא השתמשתי בפונטציאל שלי, שלא חשבתי לפני, שפספסתי הזדמנויות.
אבל עכשיו אני מבינה ואני משתדלת לתת את כולי ולהשתמש בכל הקלפים שלי בשביל להרגיש טוב ומרוצה עם עצמי כי עדיין לא מאוחר

שניסתי להיות נחמדה עוזרת אכפתית
ובסוף אף אחד לא עריך ושם עלי...

שנפלתי על ה"חברות" הלא נכונות, ברגע שאני צריכה אותן הן עוזבות אותי, ברגע שאני מקבלת משהו טוב הן מקנאות בי ולא מדברות איתי, הולכות מאחורי הגב שלי עם חברות אחרות שלי שהן הכירו ביומולדת שלי. היום הבנתי שחברות זה דבר שצריך לבחור בפינצטה והיום סופ כל סוף יש לי חברות שאפילו היו מתות בשבילי וגם אני בשבילהן, חברוץ שמעריכות אותי ואוהבות אותי ובחיים לא היו עושות לי את מה שה"חברות" הקודמות שלי היו עושות. ואני כל כך מעריכה אותן על זה שהן היו איתי אשכרה באש ובמים