בבוקר חברה שלי התקשרה אלי, והיא שמעה שאני לא בסדר, היא שאלה מה קרה, ניסיתי להכחיש שלא קרה כלום. ואז בכיתי לה בטלפון,

היא חברה שלך היא לא אמורה לשפוט אותך מזה שבכית.. זה לא בושה לבכות.. זה רצוי כשצריך

לא ממש לא תחשבי שעם היא חברה טובה היא תבין אותך

זה ממש לא טיפשי היא בסך הכל חברה שלך וצריכה להיות בשבילך שם אז מה אם בכית אני בכיתי מלא ליד חברות שלי יש משברים וקשה לשמור ופשוט זה פורץ זה לא אשמתך והיא נשבעת חברה טובה שהיא הרגיעה אותך אל תרגישי רע עם עצמך

תראי, זו תחושה הגיונית. הרבה אנשים מתייחסים להכין כסימן לילדותיות ולדעתי זה לא נכון.
אבל זה ממש לא טיפשי ואני בטוחה שגם היא חושבת שזה לא טיפשי. אני בכיתי פעם כי ההורים שלי ניסו למכור ג'יפ שיצאנו איתו להמון טיולים בילדות שלי ותמיד קיוויתי שאקבל אותו מהם כשאגדל. הוא היה חלק מאוד גדול מהמקום זכרונות ילדות שלי, ואולי זה נשמע לך טיפשי אבל היה לי מאוד עצוב שאולי הוא לא יהיה שלנו יותר. למזלי הם בסוף לא מכרו אותו והוא עדיין שלנו, למרות שיש לו המון תקלות לאחרונה.
אני כבר לא חושבת שהבנתי על משהו טיפשי כי אני קשורה לג'יפ הזה, הוא חלק מהילדות שלי. זה הגיוני.
ולרוב אנשים רואים את המעשים שלהם כטיפשים למרות שהשאר בכלל לא.

הכל בסדר :)