מה אתם זוכרים מהגן?

צמיד שקיבלתי
ואת רועי מחטט באף ואוכל

שהרבצתי לילדים.

וואי אני זוכר שאהבתי לצייר

ושעשינו בריכה בגן וחילקו לנו אבטיחים עם חול

וכל האבטיחים נפלו לי על החול

אני בוכה והגננת שואלת מה קרה, מפסיקה לבכות ואין לי מה לענות.
נפלתי והיה לי שפשוף בברך שמו לי 2 פלסטרים וכל רגע שהלכתי הם נפלו.

תאמת שמלא דברים חחח בעיקר שהייתי נורא חברותית ובין הבולטים בגן ושהיו לי תמיד תלתלים מגעילים ואמא עשתה לי תמיד שתי קוקיות מכוערות בצדדים והגננת שלי ממש אהבה אותי והיה לנו ג'ימבורי במחסן כזה למטה שכל מי שמתנהג יפה היו מורידים אותו וזה היה גן עדן כזה ממה שזכרתי

? מה המינוסים:( (

ילד אחד הכניס את בייגלה מקלות לנחיר ואז נשם וזה נשאף לו במעלה האף ואז הוא התחיל לבכות והגננת לקחה אותו למטבח

את ההפסקת אוכל בגן, אכלתי לי את הכריך טונה שלי ואז שמתי אותו על השולחן והסתכלתי לצד בלי להסתכל על השולחן לקחתי כריך הסתבר שזה היה הכריך של הילד שישב לידי כי גם הוא שם את שלו על השולחן נתתי ביס ופתאום הרגשתי טעם של סלט ביצים, אני לא סובלת ביצים אז התחלתי להקיא את זה החוצה

שהייתי בריונית וחתיכת פח אשפה מסריח. אני מצטערת על מעשה מסויים שעשיתי מאוד, ועל עוד אחרים שהיו יותר קטנים מזה (אבל עדיין מרושעים). לא מבינה מאיפה בא האומץ שלי להתנהג ככה ולהגרר אחרי הילדים האחרים.
שמחה שעברתי את התקופה הזאת ושאני מבינה מה נכון ומה לא.

לא הרבה אבל אני זוכר מגדל של קוביות

שעלו עלי מלא נמלות

את תומר הבן זונה שהתחתן איתי בגן עם טבעות של כיפלי ושבוע אחר כך התחתן גם עם מיתר.
הרגע הכי עצוב בחיי הילדות שלי

את זה שכולם הרביצו לי ועיצבנו אותי

את זה שפעם אני וחברה קברנו את הבובה של אחת השנייה במקומות בחול שהיה
ואני לא מצאתי את הבובה שלי והיא גם לא זכרה איפה היא החביאה אז...
ואו, זה היה ממש עצוב בשבילי.

שמישהי גנבה לי את המגירה בגן והחליפה אותו למגירה שבורה
אכן סיפור עצוב וקשה

שבלעתי זבוב.
זה. היה. בטעות.
וזכרו. לי. את. זה. כל. היסודי.

אה גם שילדתי חמישה ילדים בבת אחת
הייתי גאה בעצמי
ואז אחרי חמש דקות עזרתי לילדה אחרת להוליד והילדים שלי נולדו לה...
כן...

ששני ילדים רדפו אחריי ועשו לי מבטים
טוב לא פלא אני כוסונית (סתם לא ביי)

תמיד הייתי חוזרת עם גבה או שפתים נפוחות הייתי נדפקת הרבה בעמודים ברצינות עדיין לא מבינה אך זה קרה ואוו וגם את הארוחות צהריים הן היו ממש טעימות לא אשכח תטעם...

שהגננת צעקה עלי ובכיתי וכולם הסתכלו עלי.
אני כל כך מרחמת הילדה שהייתי.

שהיה ילד שכל הזמן היה נושך אותי בתחת ואמא שלי אמרה לי לזרוק עליו חול ושיכנס לו טוב לעיניים כי הגננות לא עשו עם זה כלום והייתי חוזרת כל יום עם סימנים כחולים בתחת וגם ככה עם ההיפראקטיביות שלי היה קשה לי לשבת, וכשהגננות שאלו אותי למה זרקתי לו חול לעיניים, אמרתי כי אמא שלי אמרה לי והם הושיבו אותי דקה בפינה רק ולא הבנתי למה אני נענשת.