יש בנאדם שאתם מספרים לו כל מה שאתם מרגישים? מה אתם מרגישים אחרי שאתם מספרים לו הכל?

הקלה, תמיד טוב שיש עם מי לדבר ולהתייעץ

לא, לא משתפת את החולשות שלי למרות שהן מועטות

כאילו ירדה לי אבן מהלב, בטוח ואהוב.

לא.. אני רגילה לשמור הכל בבטן..

כן בערך בנאדם אחד אולי והוא ממש מקבל אותי יפה אז הוא גורם לי להרגיש טוב

לא.

אני לא ממש משתפת את הרגשות שלי... אני יודעת שזה לא תקין לחשוב ככה אבל זה מרגיש לי כאילו אני מתבכיינת. אם אני אוספת יותר מידי רגשות, טאני מגיעה למצב שאני חייבת לפרוק, אני כותבת אותם ומבקשת עצה מאסק פיפל. פשוט שם אני מקבלת תשובות רציניות יותר בדרך כלל.

לא קיים אדם כזה.

עכשיו כשאני חןשבת על זה, אין באמת אדם שאני מספרת לו כל מה שאני מרגישה
לרוב אני שומרת את זה לעצמי

אצל הפסיכולוג. סבבה. שחרור

כן, ומרגישה שחרור והקלה

אין אף אחד בעולם שאני באמת כנה איתו

זה טיפה מוזר, אבל אני מספרת לעצמי. לפעמים אפילו אני לא מצליחה להבין את עצמי, אבל זה פשוט מרגיע אותי וגורם לי לחשוב על הכל בעין שונה. תמיד אחרי שאני מספרת לעצמי, אני נרגעת ויכולה להמשיך ביום שלי. תנסו חחח