זהו הגעתי למסקנה! ההורים שלי מתעללים בי ורק בי, באחיות שלי מה שהם רוצות הם מקבלות ואני בחיים לא!

אבל את צריכה להבין שלא הכל את יכולה לקבל.. יש דברים שהם מקבלות ויש דברים שאת מקבלת..
בטוח היתה פעם שההורים שלך קנו לך משהו ולא לאחיות שלך..
תחשבי על זה:)

תשני את המסקנה ואז הכל יסתדר.

הכל תלוי בחשיבה שלנו.

בנות כמה האחיות שלך?
אם את יכולה, תעני לי בבקשה בפרטי.

אז תדברי איתם ותגידי להם את זה

שואל השאלה:
אין. אפילו לאכול הם אומרים לי תכיני לבד, ולהם הם קונים דברים לי לא אני אפילו אם אותו חדר מכיתה ה ואני עולה לט ואני אם אותו טלאפון והולכת עם אותם נעליים כול יום לבית ספר ולאחיות שלי יש איזה מגירה שלמה של נעליים.



יש לי אחיות אחת בת8 ואחת בת 18 ואיפילו לגדולה אמא שלי מכינה לה לאכול ולי היא אומרת תכיני לבד.

אחלה מסקנה. הגעתי לכאלו כמה פעמים בעצמי.
וכל פעם עבר יום- יומיים וגיחכתי על עצמי.
אני לא אמא, אבל לא קשה לי להבין שאין דבר כזה שהאמא לא אוהבת את הבן שלה. היא אולי מאוכזבת ואולי היא לא מראה את האהבה כמו שצריך כן קיימת מציאות של אפליה- אבל לא במודע.
תפני להורים שלך- תגידי להם:"אני מרגישה אפליה, אתם מתייחסים לאחיות שלי טוב יותר"
תגידי את מה שאת רוצה.
היה פרק ב90210 שדמות אחת סיפרה:"אני אוהבת פרחים. איזה הפתעה, אישה שאוהבת פרחים. רציתי כל הזמן שבעלי יקנה לי פרחים- אז שמתי עיתון ותמונה של פרחים כדי שיראה, שמתי פרחים מול האף שלו שיבין. ושום דבר לא גרם לו לקנות לי פרחים. ואז עליתי על רעיון גאוני" שאלו אותה "איזה?" והיא ענתה:"אמרתי לו- אני רוצה פרחים".
אנשים הם לא קוראי מחשבות (אולי כן אבל בטוח לא ההורים שלך), אין להם דרך לדעת מה את חושבת או מרגישה. צריך להגיד להם- בקול רם וברור. לא לרמוז, לא לבכות לא לסבך. יותר קל זה להגיד פשוט את מה שאת חושבת ומרגישה. איינשטיין פעם אמר:"יש סיבה שיש לנו רק פה אחד ושתי אוזניים- כדי שנקשיב יותר ונדבר פחות" להורים שלך, יש שתי אוזניים והם יודעים להקשיב, הם לא יודעים שצריך להקשיב- כאן את נכנסת לתמונה ואומרת להם:"תקשיבו..."
אז בהצלחה, ומקווה שעזרתי

שואל השאלה:
אני אומרת והם רק מתעצבנים עלי ואומרים לי כנסי לחדר בצעקות.