אני רוצה לשתף אותכם במשהו שהולך איתי כל הזמן כל השנים משהו שרק אני חושבת לעצמי. ורוצה לשתף אותו עם כולם

אני מרגישה המון שנים כשאני גודלת ומתבגרת מרגישה שהשנים שעוברות ושאני עוברת ביחד איתם אני מרגישה שסתם פיספסתי את השנים ושלא עשיתי שום דבר כל הזמן עם הפלאפון בקושי רואה עולם אני כבר בת 19 וכל השנים האלה בית ספר בית אוכל שינה חברים טלפון וזהו
כי בכל זאת אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה וכשגדלים אז הגיל גודל איתנו ואין דרך לחזור להיות קטנים בני 14 או 13 או כל גיל הגיל שאנחנו עכשיו לא יחזור לעולם.
ולאט לאט כשנגדל נבין שפיספסנו את הילדות שלנו. את החלומות שלנו שתמיד רצינו כשהיינו קטנים. את הרצונות את כל מה שצריך להיות טוב בעולם הזה. גודלים והגיל גודלים איתנו. אז רק אני אומרת שפיספסתי המון שנים שיכולות להיות לי כיף ורק טוב ובמקום זה פיספסתי אותם על פלאפון וטלויזיה במקום לאהוב לשמח לתת מעצמי לאחרים לעשות טוב לעולם הזה כי לא סתם באנו לפה אנחנו לא סתם פה וחבל שהעולם הזה מתעסק רק במה שלא טוב חבל שיש רוע שינאה כעס
אנחנו כולנו בני אדם וכולנו היינו רוצים שהתייחסו עלינו יפה אז למה שאנחנו גם לא התייחס יפה בחזרה? למה לא לעשות טוב סוף סוף בעולם הזה? העולם הזה זה מראה אחת גדולה מראה שאנחנו משתקפים בה ורואים את החיים שלנו עוברים איתנו ושלא עשינו כולם לפחות לשמח אנשים אפילו זקנים כי גם להם מגיעה טוב!! זה פשוט עושה לי חור שחור בלב לראות ככה את העולם נהרס מול העיניים במקום לתקן לשמח לשמוח לעשות דברים חיוביים
אנחנו מתעסקים בדברים לא חשובים אתם יכולים לכתוב לי שאתם לא בעד או משהו אבל אני יודעת טוב מאד שהרבה יסכימו איתי ושחבל להרוס עולם כזה יפה רק בשביל קצת אגו וגאווה זהו. סליחה על החפירות לילה טוב