עד עכשיו כבר חצי שנה שלא חשבתי על זה, ופתאום עכשיו בשתיים עשרה וחצי בלילה זה הגיע..

אוקיי, יש ילד אחד שקטן ממני בשנה(אני בי' והוא בט') ושנה שעברה היינו באותו בית ספר, לא דיברנו לא הכרנו אחד את השני ואז קרה משהו שראיתי אותו יושב לבד ועצבני, אז הלכתי אליו ונרגעתי אותו מאז התחלנו לדבר הרבה, באמת התאהבתי בו, הוא עשה לי טוב, חייכתי ברבה באותה תקופה.. ואז עברתי בית ספר, הוא הציע שנהיה חברים ודחיתי אותו כמה פעמים.. ודחיתי אותו רק כי אני מטומטמת בגלל שהוא קטן ממני בשנה.. אוף אני כלכך סתומה, הפסקנו לדבר ועברה כבר חצי שנה מאותו סיפור, אני לא ילדה שמסרבת לכולם ויפה וזה, אני מלאה מכוערת והייתי בשוק שהוא בכלל אוהב אותי. בתקופה האחרונה אני חושבת עליו הרבה, הוא השתנה קצת, הוא חבר של חברים ואני שואלת עליו לפעמים.. הוא חסר לי ואני לא יודעת מה לעשות..
מה אתם מציעים לי?