כדאי לי לספר את זה לפסיכולוגית שלי כשאני נפגשת איתה?

אני עצובה ואני מרגישה את זה בכל העצמות שלי ובא לי לבכות. אבל אני גם שונאת לבכות כי אז אני מרגישה ריקה מדמעות בנוסף. ובא לי לצרוח אבל כבר אין לי קול, בא לי לחתוך אבל גם לא בא לי צלקות שיזכירו לי את התקופה הזאת לא בא לי לעשות כלום, לא בא לי לתפקד. לגמרי חשכו עיניי אוף

לספר? לא רוצה שהיא תחשוב שאני בדיכאון אבל אני חייבת עזרה;(