7 תשובות
ברורר
ברור
ואם בא לך לדבר על כך דבר.. אני פה
שואל השאלה:
אני שונאת אותך. אני שונאת כל דבר הקשור אלייך. אני שונאת את העובדה שהכרתי אותך.
לא ברור עד עכשיו איך יכלתי לחשוב שאת בן אדם אמפתי, אכפתי, אוהב, ובעיקרון בן אדם טוב. את לא, את רעה.
כשהגעת ל*** (העיר שלי) רציתי לעזור לך להשתלב. רציתי שיהיו לך חברות שתוכלי להסתדר איתן. רציתי להיות נחמדה בניגוד לכל הבית ספר שלנו. וכך היה, התחברתי אלייך, מצאתי שפה משותפת איתך. הפכנו לחברות הכי טובות. לאט לאט הבנתי שגם אם סיימתי את "התפקיד" שלי, יש לי למה להישאר, כי התחברתי אלייך ברמה של אחות. נפתחתי בפנייך וסיפרתי לך דברים שאף אחד לא יודע. נחשפת בפני הרגשות שלי, המחשבות שלי והחיים שאני עוברת. הלכנו לכל מקום ביחד. נתתי מעצמי 100%, שבכית רצתי אלייך לשאול מה שלומך גם אם זה היה הסיבה הכי מטומטמת בעולם, זה היה חשוב לי. באתי איתך ל*** (העיר שהיא גדלה בה) להכיר את כל החברים הישנים, מה בעצם עברת לפני שעברת לפה מקום חדש שדי קשה להסתגל אליו ועוד בגיל ההתבגרות הקשה הזה.
תקופה של חברות ככ טובה, ואז רבנו. הריב אז היה משני הצדדים, גם ממני. כי לא הייתי מסוגלת להאמין שהגנת עלי שליכלכו עלי, ואת התאכזבת שהפרתי את האמון. בכל מקרה אני רציתי לדבר איתך כל התקופה, 3 חודשים שהתעלמת ממני כאילו אני אוויר. פתאום מילדה שאני מכירה טוב הפכת לאוייב, החשבת אותי כאדם שכאילו לא הכרת בחיים. ככה חודשים ארוכים. בזמן הזה היה לי טוב. החלפתי אותך בחברה הכי טובה אחרת, ל**, היה לי חבר שאהבתי עד השמיים והיינו מאושרים. לא הרגשתי שאת חסרה, ואני כבן אדם שלא אוהב להיות בריב עם מישהו הרבה זמן ולא שומר טינה, רציתי שנשוב לדבר. את כתבת שאת מתגעגעת ורצית גם, כי ראית שאני מסתדרת בלעדייך, רצית להשלים איתי כי היית לבד. היית צריכה אותי, הרי אני הכרתי בינך לבין ל**, וראית שהיא לא מתייחסת אלייך כמו שהיא מתייחסת אליי וזה הרג אותך מבפנים. אז באת לי עם "התגעגעתי" ומה אני יכולה לחשוב? שסבבה אוליי רבנו, אוליי התעלמת ממני אפילו לא שלום אחרי חברות עמוקה איתך לפחות כך חשבתי, אבל מי אני שלא אסלח לך? מי אני שלא אתן לך הזדמנות שנייה? אמרתי לעצמי אוקיי- אוליי את בתקופה טובה עכשיו. אוליי את באמת לא צריכה אותה, אבל היא מה איתה? יש מצב היא לבד למה שלא תסלחי לה? תשאירי אותה בלי חברות? לא זה לא האופי שלי. אני לא שומרת טינה ואני אוהבת לסלוח. אז בנימה הזאת נתתי לך צ'אנס, לאט לאט חזרנו להיות בקשר טוב אפילו כמו פעם. אני זוכרת שלפני שהשלמתי איתך אני דיברתי עם ידיד הכי חשוב לי בעולם ואמרתי לו אני מפחדת. אני מפחדת להיקשר שוב אליה, כי אם היא זרקה הכל בחצי שנייה, את כל החצי שנה שהייתי חברה שלה, היא יכולה לזרוק במעיט שנייה הכל שוב גם אם הייתי חברה שלה שנתיים. אני מפחדת לתת לה צ'אנס כי היא איכזבה אותי ברמה שלא יכלתי אפילו להסתכל עליה. אני מפחדת לסלוח כי אני לא רוצה שהחרם שהיא עשתה יחזור שוב. והוא אמר לי לכל בן אדם מגיע הזדמנות שנייה, והלכתי על פי זה ועל פי המוסריות שאני רק בן אדם קטן, ואין לי אפילו זכות לא לסלוח, כי אלוהים הגדול סולח לאנשים הכי רעים אז מי אני?
הכל שב לקדמותו. את שהית אצלי ימים ארוכים ואני אצלך ימים ארוכים. שוב החברות העמוקה חזרה. את ל*** שמתי בעדיפות שנייה ואותך עדיפות ראשונה, למרות שמי שהייתה איתי בכל התקופה שלפני הייתה ל** ולא את. מי שהקשיבה לי בשעות צרה הייתה ל*** ולא את. ובכל זאת, רציתי להאמין שאת תשפרי את זה.
ובסוף? אחרי שאת עלית למעלה, ניצלת אותי שיהיו לך חברות טובות, ניתקת איתי קשר ורבת איתי בלי שעשיתי לך כלום. כל הטוב הזה שהיה, הפך לרוע ולחרם מהצד שלך. התעלמת בבית ספר, חסמת בכל מקום. לא רצית לשמוע ממני, הכל ביום בהיר אחד. תמיד החברה שפטה אותי, היא רבה איתך אוליי עשית לה משהו? בטח פגעת, בטח השפלת. לא. כלום, לא עשיתי לך כלום. ואני יושנת כל יום עם המחשבה שיכל להיות לי טוב. כל הזמן הזה מתברר לי שניסית לסכסך, גם ביני לבין ל*** ו.. (אנשים שהיו קרובים אליי) אבל כל האנשים האלה לא שווים אותי ולקח, לקח ולקח לי כל כך הרבה זמן להבין את זה.. להוציא אותם מהלב. הכל באשמתך. אני לעולם לא אשכח שרציתי לפנות אלייך והתעלמת. לעולם לא אשכח את המילים שאמרת לאנשים הכי קרובים אליי "טוב לי בלעדיה" שרציתי לדבר, לשאול מה קרה. אם אני סלחתי, ואם אני הקשבתי למה שהיה לך להגיד, מי את?! תגידי לי מי את?
הרבה לילות שחשבתי עם עצמי שאת זאת שניתקה קשר בגלל האופי ה"דפוק" שלי. ויודעת מה? אנשים יכולים לחשוב מה בזין שלהם, אני בחיים לא פגעתי באף אחד, לא השפלתי ונתתי יד לזוועות שעשית, וזה כבר הופך אותי אוטומטית למישהו הרבה יותר טוב ממך.
היית עוברת במזדרון של בית הספר והייתי חושבת שאת יותר טובה ממני. אני יכולה להגיד עליך דברים טובים, אבל הרבה רעים והבולט בינהם הוא: שלא חווית אהבה מעולם.
אני שונאת אותך. אני שונאת כל דבר הקשור אלייך. אני שונאת את העובדה שהכרתי אותך.
לא ברור עד עכשיו איך יכלתי לחשוב שאת בן אדם אמפתי, אכפתי, אוהב, ובעיקרון בן אדם טוב. את לא, את רעה.
כשהגעת ל*** (העיר שלי) רציתי לעזור לך להשתלב. רציתי שיהיו לך חברות שתוכלי להסתדר איתן. רציתי להיות נחמדה בניגוד לכל הבית ספר שלנו. וכך היה, התחברתי אלייך, מצאתי שפה משותפת איתך. הפכנו לחברות הכי טובות. לאט לאט הבנתי שגם אם סיימתי את "התפקיד" שלי, יש לי למה להישאר, כי התחברתי אלייך ברמה של אחות. נפתחתי בפנייך וסיפרתי לך דברים שאף אחד לא יודע. נחשפת בפני הרגשות שלי, המחשבות שלי והחיים שאני עוברת. הלכנו לכל מקום ביחד. נתתי מעצמי 100%, שבכית רצתי אלייך לשאול מה שלומך גם אם זה היה הסיבה הכי מטומטמת בעולם, זה היה חשוב לי. באתי איתך ל*** (העיר שהיא גדלה בה) להכיר את כל החברים הישנים, מה בעצם עברת לפני שעברת לפה מקום חדש שדי קשה להסתגל אליו ועוד בגיל ההתבגרות הקשה הזה.
תקופה של חברות ככ טובה, ואז רבנו. הריב אז היה משני הצדדים, גם ממני. כי לא הייתי מסוגלת להאמין שהגנת עלי שליכלכו עלי, ואת התאכזבת שהפרתי את האמון. בכל מקרה אני רציתי לדבר איתך כל התקופה, 3 חודשים שהתעלמת ממני כאילו אני אוויר. פתאום מילדה שאני מכירה טוב הפכת לאוייב, החשבת אותי כאדם שכאילו לא הכרת בחיים. ככה חודשים ארוכים. בזמן הזה היה לי טוב. החלפתי אותך בחברה הכי טובה אחרת, ל**, היה לי חבר שאהבתי עד השמיים והיינו מאושרים. לא הרגשתי שאת חסרה, ואני כבן אדם שלא אוהב להיות בריב עם מישהו הרבה זמן ולא שומר טינה, רציתי שנשוב לדבר. את כתבת שאת מתגעגעת ורצית גם, כי ראית שאני מסתדרת בלעדייך, רצית להשלים איתי כי היית לבד. היית צריכה אותי, הרי אני הכרתי בינך לבין ל**, וראית שהיא לא מתייחסת אלייך כמו שהיא מתייחסת אליי וזה הרג אותך מבפנים. אז באת לי עם "התגעגעתי" ומה אני יכולה לחשוב? שסבבה אוליי רבנו, אוליי התעלמת ממני אפילו לא שלום אחרי חברות עמוקה איתך לפחות כך חשבתי, אבל מי אני שלא אסלח לך? מי אני שלא אתן לך הזדמנות שנייה? אמרתי לעצמי אוקיי- אוליי את בתקופה טובה עכשיו. אוליי את באמת לא צריכה אותה, אבל היא מה איתה? יש מצב היא לבד למה שלא תסלחי לה? תשאירי אותה בלי חברות? לא זה לא האופי שלי. אני לא שומרת טינה ואני אוהבת לסלוח. אז בנימה הזאת נתתי לך צ'אנס, לאט לאט חזרנו להיות בקשר טוב אפילו כמו פעם. אני זוכרת שלפני שהשלמתי איתך אני דיברתי עם ידיד הכי חשוב לי בעולם ואמרתי לו אני מפחדת. אני מפחדת להיקשר שוב אליה, כי אם היא זרקה הכל בחצי שנייה, את כל החצי שנה שהייתי חברה שלה, היא יכולה לזרוק במעיט שנייה הכל שוב גם אם הייתי חברה שלה שנתיים. אני מפחדת לתת לה צ'אנס כי היא איכזבה אותי ברמה שלא יכלתי אפילו להסתכל עליה. אני מפחדת לסלוח כי אני לא רוצה שהחרם שהיא עשתה יחזור שוב. והוא אמר לי לכל בן אדם מגיע הזדמנות שנייה, והלכתי על פי זה ועל פי המוסריות שאני רק בן אדם קטן, ואין לי אפילו זכות לא לסלוח, כי אלוהים הגדול סולח לאנשים הכי רעים אז מי אני?
הכל שב לקדמותו. את שהית אצלי ימים ארוכים ואני אצלך ימים ארוכים. שוב החברות העמוקה חזרה. את ל*** שמתי בעדיפות שנייה ואותך עדיפות ראשונה, למרות שמי שהייתה איתי בכל התקופה שלפני הייתה ל** ולא את. מי שהקשיבה לי בשעות צרה הייתה ל*** ולא את. ובכל זאת, רציתי להאמין שאת תשפרי את זה.
ובסוף? אחרי שאת עלית למעלה, ניצלת אותי שיהיו לך חברות טובות, ניתקת איתי קשר ורבת איתי בלי שעשיתי לך כלום. כל הטוב הזה שהיה, הפך לרוע ולחרם מהצד שלך. התעלמת בבית ספר, חסמת בכל מקום. לא רצית לשמוע ממני, הכל ביום בהיר אחד. תמיד החברה שפטה אותי, היא רבה איתך אוליי עשית לה משהו? בטח פגעת, בטח השפלת. לא. כלום, לא עשיתי לך כלום. ואני יושנת כל יום עם המחשבה שיכל להיות לי טוב. כל הזמן הזה מתברר לי שניסית לסכסך, גם ביני לבין ל*** ו.. (אנשים שהיו קרובים אליי) אבל כל האנשים האלה לא שווים אותי ולקח, לקח ולקח לי כל כך הרבה זמן להבין את זה.. להוציא אותם מהלב. הכל באשמתך. אני לעולם לא אשכח שרציתי לפנות אלייך והתעלמת. לעולם לא אשכח את המילים שאמרת לאנשים הכי קרובים אליי "טוב לי בלעדיה" שרציתי לדבר, לשאול מה קרה. אם אני סלחתי, ואם אני הקשבתי למה שהיה לך להגיד, מי את?! תגידי לי מי את?
הרבה לילות שחשבתי עם עצמי שאת זאת שניתקה קשר בגלל האופי ה"דפוק" שלי. ויודעת מה? אנשים יכולים לחשוב מה בזין שלהם, אני בחיים לא פגעתי באף אחד, לא השפלתי ונתתי יד לזוועות שעשית, וזה כבר הופך אותי אוטומטית למישהו הרבה יותר טוב ממך.
היית עוברת במזדרון של בית הספר והייתי חושבת שאת יותר טובה ממני. אני יכולה להגיד עליך דברים טובים, אבל הרבה רעים והבולט בינהם הוא: שלא חווית אהבה מעולם.
שואל השאלה:
המשך-
כי מי שחווה אהבה והרגיש אהבה ממישהו וזה יכול להיות כל אחד, חבר, משפחה, ידידים, חברות, לא פועל בצורה הזאת. אוליי את בכל זאת יודעת שאין בך שום דבר ששווה משהו.
בטח אם אספר לך שאני בודדה את תשמחי ותגידי לעצמך יואו זה בדיוק מה שרציתי להשיג. אבל אני יכולה להגיד לך לא, לא השגת את מה שרצית. כל האנשים שרבו איתי בגללך, עשית לי טובה שהם לא נמצאים בחיים שלי עכשיו. עכשיו גיליתי מי האנשים שחוו איתי את כל הטוב, הרע ובכל זאת יישארו תמיד ולא יוותרו, ויש כאלה מסתבר. לא כולם כמוך.
הלוואי יום אחד תחווי ייסורי מצפון על מה שעשית. הלוואי שהייסורים האלה לא יעזבו אותך לעולם, וכל יום את תיזכרי כמה יצאת בן אדם שלא שווה את המכתב הזה. הלוואי שתצטערי על היום שבו חשבת שאת משהו, שבעצם את כלום. כי לאהוב את עצמך על חשבון פגיעה במישהו אחר, זה מישהו שהוא כלום. עבר כל כך הרבה זמן ועדיין משהו בי אומר שלא אשכח את הפגיעה שגרמת. הכל הפך לרוע מצידך, אני משתקמת ומבינה לאט לאט שהפרצופים שלך, ההתלחששויות והריכולים שלך עלי עם אנשים שמכירים אותי, כבר לא יזיזו לי לאט לאט.
כמו שאמרתי, עצם העובדה שאני לא השפלתי, לא הקנטתי ולא פגעתי במישהו אחר, הופך אותי אוטומטית לבן אדם טוב יותר ממך. עצם העובדה שסלחתי לך בתקופה הכי טובה שלי, שהייתי בפסגה, מוכיחה לי עד כמה את בן אדם נחות לידי. ולא ההפך, כמו שהרבתי לחשוב כל פעם שעברת במזדרון של הבית ספר.
אני מאחלת לך שלא תישני טוב בלילות, אני מקללת אותך, שלא תמצאי אושר לעולם, שלא תדעי אהבה מהי (לא שידעת לפני), שהגלגל יסתובב אני אדע שאני? כבר לא אהיה שם. בחיים.
המשך-
כי מי שחווה אהבה והרגיש אהבה ממישהו וזה יכול להיות כל אחד, חבר, משפחה, ידידים, חברות, לא פועל בצורה הזאת. אוליי את בכל זאת יודעת שאין בך שום דבר ששווה משהו.
בטח אם אספר לך שאני בודדה את תשמחי ותגידי לעצמך יואו זה בדיוק מה שרציתי להשיג. אבל אני יכולה להגיד לך לא, לא השגת את מה שרצית. כל האנשים שרבו איתי בגללך, עשית לי טובה שהם לא נמצאים בחיים שלי עכשיו. עכשיו גיליתי מי האנשים שחוו איתי את כל הטוב, הרע ובכל זאת יישארו תמיד ולא יוותרו, ויש כאלה מסתבר. לא כולם כמוך.
הלוואי יום אחד תחווי ייסורי מצפון על מה שעשית. הלוואי שהייסורים האלה לא יעזבו אותך לעולם, וכל יום את תיזכרי כמה יצאת בן אדם שלא שווה את המכתב הזה. הלוואי שתצטערי על היום שבו חשבת שאת משהו, שבעצם את כלום. כי לאהוב את עצמך על חשבון פגיעה במישהו אחר, זה מישהו שהוא כלום. עבר כל כך הרבה זמן ועדיין משהו בי אומר שלא אשכח את הפגיעה שגרמת. הכל הפך לרוע מצידך, אני משתקמת ומבינה לאט לאט שהפרצופים שלך, ההתלחששויות והריכולים שלך עלי עם אנשים שמכירים אותי, כבר לא יזיזו לי לאט לאט.
כמו שאמרתי, עצם העובדה שאני לא השפלתי, לא הקנטתי ולא פגעתי במישהו אחר, הופך אותי אוטומטית לבן אדם טוב יותר ממך. עצם העובדה שסלחתי לך בתקופה הכי טובה שלי, שהייתי בפסגה, מוכיחה לי עד כמה את בן אדם נחות לידי. ולא ההפך, כמו שהרבתי לחשוב כל פעם שעברת במזדרון של הבית ספר.
אני מאחלת לך שלא תישני טוב בלילות, אני מקללת אותך, שלא תמצאי אושר לעולם, שלא תדעי אהבה מהי (לא שידעת לפני), שהגלגל יסתובב אני אדע שאני? כבר לא אהיה שם. בחיים.
שואל השאלה:
זה מה שרשמתי למי שיש סבלנות שייקרא ;)
זה מה שרשמתי למי שיש סבלנות שייקרא ;)
אני מכירה את זה. שאת באמת נותנת ממך והיא מנצלת את זה. אין מה לעשות כל כך.
יש אנשים נצלנים ותחמנים שלעולם לא ירגישו טוב עם עצמם בגלל האופי המחורבן שלהם ועצם זה שנתת לה הזדמנות מוכיח כמה את מדהימה, נדיבה וטובת לב. אני באמת ממליצה לה לשנות גישה כי ככה היא לא תשיג משהו בחיים חוץ מהרבה שנאה מהסובבים אותה.
ואת, שוב באמת מדהימה ואין לך מה להשוות בניכם היא די זבל מהלך ואת פשוט בן אדם כזה טוב, את עוד תביני כמה פתטית היא.
יש אנשים נצלנים ותחמנים שלעולם לא ירגישו טוב עם עצמם בגלל האופי המחורבן שלהם ועצם זה שנתת לה הזדמנות מוכיח כמה את מדהימה, נדיבה וטובת לב. אני באמת ממליצה לה לשנות גישה כי ככה היא לא תשיג משהו בחיים חוץ מהרבה שנאה מהסובבים אותה.
ואת, שוב באמת מדהימה ואין לך מה להשוות בניכם היא די זבל מהלך ואת פשוט בן אדם כזה טוב, את עוד תביני כמה פתטית היא.