מאמינים בהתאהבות ממבט ראשון? חןשבים שבאמת זה יכול להתממש? מה אתם חושבים על זה?

לא מאמינה בזה.

לא מאמינה

לא מאמינה...

לא מאמינה.
התאהבות ממבט ראשון היא התאהבת במראה, שזו אהבה שטחית. ככה שאם אפילו היא קיימת, היא לא חזקה במיוחד
אני לא מאמינה בה אכי אני לא מאלה שמתאהבים במראה אלא באופי

לדעתי זו סתם הדלקות על החיצוניות או על משהו שאהבתי בו/בה. בשביל אהבה אמיתית צריך להכיר את הבן אדם ואת האופי שלו.

שואל השאלה:
אני חושב שזה קרה לי עכשיו. גם היו חיוכים ביני לבינה

אתה מדבר על גיל ההתבגרות אני מבינה... זה גיל שאין בו כללים חח. הכל יכול להיות

אפשרי שתתאהב במראה של בן אדם ובהמשך כשתכיר אותו גם תאהב את האופי שלו.. אבל אי אפשר להתאהב לגמרי רק ממראה, זה סתם שטחיות.

לא מאמינה

זה לא נקרא אהבה זה נקרא הידלקות

בניגוד לכולם פה אני כן מאמין וזה קרה לי
איך שראיתי אותה נדלקתי ולא יכולתי להפסיק לחשוב עליה
אחרי שהכרתי אותה גיליתי עד כמה אנחנו דומים וכמה האופי שלה הוא מושלם
היא הייתה כל מה שחיפשתי
אז כן אני מאמין
עובדה גם שזה קרה לפני שנתיים ועד עכשיו למרות שראיתי בנות יפות יותר
לא הרגשתי התאהבות

אני חושב שאנחנו כן מכירים את האופי בתת מודע שלנו איך שאנחנו רואים את הבנאדם

סבבה אבל לא כל בן אדם זו באמת האהבה שלך ממבט ראשון

שואל השאלה:
תגובה שניים מעליי, מסכים, יש לנו בתת מודע להכיר גם את האופי

אם יש קליק, אז יש קליק.
יש גם התאהבות ממגע ראשון

בולשיט

אני בן 17.4 והיה לנו לפני שבוע מסע ישראלי של 6 ימים. מיום שני עד יום שבת בערב.. יצאו איתנו המורות, וגם בת השירות. חילקו את השכבה ל 3 קבוצות וגם את המורים בכל קבוצה. את בת השירות הביאו אלינו לקבוצה. אני לא הכרתי את בת השירות עד הטיול. נסענו באוטובוס נסענו לכיוון דרום לראות את הזריחה ו כשפגשתי את בת השירות אני התאהבתי בה ממבט ראשון. כשכול יום עובר אני מתחיל להתאהב בה יותר ויותר. ואני לא מסוגל לעצור. אנחנו כל יום מדברים יותר ויותר. ו כשיש משימה בקבוצה המבטים שלנו נפגשים. ואני מגלה אליה יותר דברים כמו שהיא שומרת נגיעה וגם היא שומרת שבת וכ'ו... (זה לא מפריע לי בשום צורה). מה שהיה משמעותי במסע זה המסימה האחרונה שהיתה לנו. (לפני סוף המסע הוגרלו שמות מן הקבוצה וכל אחד בתורו היה חייב להגיד לאותו בן אדם דברים טובים). כל אחד עשה בתורו. ל יצאה בת מן הקבוצה. ולבת בשירות יצאה בן מן הקבוצה לא נפגשנו.
בסיום המשימה המדריכה אומרת לקבוצה "מי שרוצה יכול לגשת לבן אדם כלשהו שאתם רוצים ולדבר איתו "
פתאום אני רואה את בת השירות כמה ובאה אלי (מתוך כל קבוצה בחרה דווקא אותי) הקבוצה ישבה במעגל וכולם ראו אותה נגשת אלי ואומרת לי המון דברים טובים. שבתוך ליבי זה קרע אותי מבפנים. אני אמרתי לעצמי בלב שאני לא מסוגל לוותר אליה. (המשימה הייתה ביום שבת בצהריים) אני כתבתי לה מכתב אהבה ו כשיצאה השבת היא ראתה את ההודעה וכתבה לי "שלא אפשרי שנהיה ביחד. בגלל הגיל וגם יותר מזה אני כביכול מורה שלך".
אני כתבתי לה שאני רוצה לדבר איתה על הנושא הזה. והיא אמרה לי בסדר ניפגש בתיכון.
אני מאוד אבל מאוד לר רוצה לוותר אליה כול כך בקלות היא האהבה האמתית שלי שהייתה לי בחיים שלי.
ומי שלא יודע בסוף שנת הלימודים היא לא תישאר בתיכון. ותמשיך הלאה בחיים שלה. שזאה אומר אם עכשיו אני לא אלחם בשביל האהבה אני לא יראה אותה לעולם.


נפגשנו שוב אחרי שבוע ודיברנו על זה... היא אמרה לי מה שהיא חושבת ("אני חושבת אתה חניך שלי ואני לא רוצה שתתבלבל או תפגע סתם
אז בוא בשבילי ובוא בעיקר בשבילך נשמור את הקשר הזה קשר של חניך ומדריכה
ולא יותר מזה כי ככה זה צריך להיות אתה מבין?")

למה אני אומר בשבילכם את כל זה...
כי יש לה עוד חודש יום הולדת
ואני רוצה להביא לה זר ורדים ליום הולדת..!
אולי זה לא הדבר הנכון
פשוט בא לי לתת לה מתנה. דבר טוב ונחמד לא יותר מזה...
וגם לאחר שהיא תשתחרר ולא תיהיה מדריכה
אני חושב אם לחזק את הקשר איתה כן או לא?
לא בא לי לעבד אותה או לשכוח

תבינו אותי בבקשה

שואל השאלה:
זה שמעליי. כן תשמור אולי זה ייתפתח ואולי היא תסכים ותזרום בסוף. ואתה בטוח שלא התכוונת לכתוב כת זה בתור שאלה נפרדת?