אם תראו מישהו צוחק בצפירה, אתם תעירו לו?

אולי, וגם אם כן רק אחרי הצפירה כמובן.

כן, זה לא מכבד (אחרי שהצפירה תיגמר)

לא, דרך התמודדות
אם זה מזלזול אז אני רק אתעצבן

לא

לא
מי לא צחק בצפירה?
אם בכוונה בעיה שלו אני לא צריכה להתערב

לא. אני פשוט אסתכל עליו במבט זועם עד שיקלוט אותי.

זה מאוד תלוי מאיפה בא הצחוק הזה
אני צוחקת במצבי לחץ, גם בצפירות אבל אם זה סתם אלו שצוחקים עם חברים ועושים שטויות הייתי מעירה

האמת שלא.
אני נקרעתי מצחוק בצפירה מול בית ספר שלם מלא מבטים קיבלתי אבל יש אנשים שזה דרך התמודדות וכל אחד לוקח את זה אחרת.

כן
חברה שלי עשתה את זה לא ממבוכה פשוט כי כנראה הצחיק אותה אז אחרי הצפירה הערתי לה
זה חוסר כבוד מבחינתי

לא

^ אם את מודעת לכך שזה ממבוכה למה את מעירה לה? היא לא שולטת בזה

זה יהיה לי קצת קשה להעיר לו תוך כדי שאני גם נקרעת מצחוק.
(לא מזלזול, יש לי קטע לצחוק ברגעים לא קשורים)

אנונימית שכתבה על מבוכה למי התכוונת?

זה לא מכבד ואין מה לעשות אבל כשיש שקט כזה וכולם מובכים קשה שלא לצחוק וזה לא בא ממקום מגעיל או לא מכבד.

לא
רוב הסיכויים שזה קרה ממבוכה וזה הגיוני כי קורה לי המון במצבים שצריך להיות רציני שאני מתחילה לצחוק
גם אם לא לא מתפקידי לחנך אותו

לא, אני גם צוחקת לפעמים בצפירה, לא כי אני לא מכבדת או שזה לא אכפת לי
פשוט זאת הדרך שלי להתמודד עם מצבים כאלה כנראה, אבל אני מנסה להתאפק מאוד וזה די מצליח לי.

אתעלם הוא יתבגר עם הזמן

אני אתן לו בעיטה לביצים

לא, לא בקטע שלהצדיק את זה, פשוט אני יכולה להבין אותו שזו דרך התמודדות במצב כזה. לא כל אחד יכול להיות מאופק...

נראה לי שכן כי זה לא מכובד

לא
גם לי לפעמים זה קורה
לא יודעת למה
לפעמים זה פשוט מתפרץ

ישר אחרי שהצפירה תסתיים אני אעיר לו
עשיתי את זה בעבר

לא, כולם ככה, קרובת משפחה שלי ניצולת שואה שהתפרסמה בזכות הסיפור שלה ודוד שלי מוזכר באנדרטה בשכונה שלנו ואני בכל זאת צוחק בצפירה ובכל מיני קטעים בטקסים אבל אני מכבד את היום ואותם, זה שילדות מכיתה ה' רוקדות מצחיק וזה שבגלל שזה ככ אסור לצחוק או לחשוב על דברים מצחיקים זה עוד יותר מגרה לא אומר שאני לא מכבד את היום, זה טבע האדם.

לא.
צחוק נובע הרבה פעמים ממבוכה וזה גם מנגנון לשחרור מתח ככה שאין לי למה לשפוט

ממש לא. אני בעצמי צוחקת בצפירה אבל מתוך זכרונות. סבא שלי זכרונו לברכה היה ניצול שואה. ובצפירה עולים לי זכרונות ממנו. וזה דברים טובים שעולים לי ומצחיקים אז קורה. ככה גם ביום הזכרון... דוד שלי זכרונו לברכה. אבל גם אם זה לא צחוק כזה זה בסדר. יש כאלו שזו הדרך שלהם להתמודד עם זה וזה בסדר

לפעמים קורה שצוחקים באמצע הצפירה. זה לא מתוך כוונה רעה.
אם זה צחוק אבל של באמת זלזול אני אעיר לאותו אדם.

לדעתי זה קצת מתחמק לומר "זה צחוק ממבוכה" או "זה משהו בלתי נשלט". כי תמיד אפשר לשלוט על צחוק גם אם זה אומר לסתום את הפה עם היד עד שיפסק. בתור אחת שמישהו אצלה מת במשפחה במלחמה זה פשוט גורם לי לבכות שאני שומעת אנשים צוחקים. אז בסדר זה ממבוכה. זה לא נשלט. אז מה פאק איט. אפשר להפסיק את זה. זה כמו לאנוס מישהי ולומר "מה את רוצה? זה יצר. זה לא נשלט". אולי אני מגזימה טיפה אבל בתור מישהי ששומעת על בסיס קבוע ציחקוקים והתלחששויות בצפירה זה כואב לי בטירוף. אף אחד שחווה מוות של קרוב משפחה או חבר לא מסוגל לצחוק בצפירה. וגם אם לא חווית אתה צריך להרגיש כאילו חלק ממך מת. כי הם מתו בשבילך. בשביל שאתה תחיה פה. ולא תצחק עליהם בפאקינג דקה שמזכירים אותם