10 תשובות
שואל השאלה:
'יום יבוא והרגע הזה יחרט במחשבותייך.'
"זה לא נכון כריס." הקול הצרוד והחלוש שיצא מפיה גרם לי למשוך אותה ממותניה קרוב יותר אליי. השמש כבר שקעה והאור שבחדר היה מועט, הווילונות הוסטו הצידה וחשפו את הנוף אל העיר.
הסנפתי את צווארה שהריח בריח לבנדר מתוק והרגשתי איך ריאותיי מתכווצות בכאב על כך שהיא עדיין לא שלי.
"את מטריפה אותי, אני לא יכול להילחם בזה יותר." החזרתי לה לחישה, מזיז את שיערה קלות מצווארה חושף את עורה שפעם בחוזקה מהקירבה בנינו. נשקתי לה קלות, נשיקות פרפר עדינות ומשכתי אותה שוב קרוב יותר אליי, מרגיש את ישבנה מתחכך בי ומטריף את חושיי.
"דיי.." היא לחשה לחלל החדר הריק, צווארה נשלח אחורה ונח על כתפי. "אם הם יגלו אנחנו נהיה בגדר מתים." עיניה התגלגלו לאחור, בזמן שעורה הצתמרר ממגעי היא ניסתה להכניס מציאות לדבריה אך שום דבר לא יכל לשבור את הרגע שלנו.
הזזתי את חולצתה מעט חושף את הכתף החיוורת שלה ומנשק גם שם, משאיר שובל נשיקות רטובות שמביעות הכל.
אפילו לא שמענו את צעדיה במדרגות. היינו שרויים באופוריה מכאיבה. דלת החדר נפתחה בחוזקה, משאירה הד עמום של התנגשותה בקיר וניפוץ קל של עציץ פרחי החמניות שנח בכניסה לחדר. קול הניפוץ העיד על ליבנו הפועם ועל שלה.
התנתקנו אחד מהשניה במהירות.
שפתינו האדומות והבוערות מתשוקה עוד שניה והתפוצצו. הסתובבנו אל עבר הדלת רק בשביל לראות אותה עומדת שם עם מבט עמום מכאב ואכזבה.
'יום יבוא והרגע הזה יחרט במחשבותייך.'
"זה לא נכון כריס." הקול הצרוד והחלוש שיצא מפיה גרם לי למשוך אותה ממותניה קרוב יותר אליי. השמש כבר שקעה והאור שבחדר היה מועט, הווילונות הוסטו הצידה וחשפו את הנוף אל העיר.
הסנפתי את צווארה שהריח בריח לבנדר מתוק והרגשתי איך ריאותיי מתכווצות בכאב על כך שהיא עדיין לא שלי.
"את מטריפה אותי, אני לא יכול להילחם בזה יותר." החזרתי לה לחישה, מזיז את שיערה קלות מצווארה חושף את עורה שפעם בחוזקה מהקירבה בנינו. נשקתי לה קלות, נשיקות פרפר עדינות ומשכתי אותה שוב קרוב יותר אליי, מרגיש את ישבנה מתחכך בי ומטריף את חושיי.
"דיי.." היא לחשה לחלל החדר הריק, צווארה נשלח אחורה ונח על כתפי. "אם הם יגלו אנחנו נהיה בגדר מתים." עיניה התגלגלו לאחור, בזמן שעורה הצתמרר ממגעי היא ניסתה להכניס מציאות לדבריה אך שום דבר לא יכל לשבור את הרגע שלנו.
הזזתי את חולצתה מעט חושף את הכתף החיוורת שלה ומנשק גם שם, משאיר שובל נשיקות רטובות שמביעות הכל.
אפילו לא שמענו את צעדיה במדרגות. היינו שרויים באופוריה מכאיבה. דלת החדר נפתחה בחוזקה, משאירה הד עמום של התנגשותה בקיר וניפוץ קל של עציץ פרחי החמניות שנח בכניסה לחדר. קול הניפוץ העיד על ליבנו הפועם ועל שלה.
התנתקנו אחד מהשניה במהירות.
שפתינו האדומות והבוערות מתשוקה עוד שניה והתפוצצו. הסתובבנו אל עבר הדלת רק בשביל לראות אותה עומדת שם עם מבט עמום מכאב ואכזבה.
אנונימית
כןן
אהבתי. מאוד אהבתי
אם את רשמת את זה אז זה מדהים הייתי ממליץ להוסיף לו עוד פרקים ולנפח את העלילה קצת תראי לחברי משפחה ולקרובים ותשאלי אותם על דרכים לשיפור אולי זה יצא ספר בסופו של דבר
כיף לראות מישהו היום כותב כך.
שואל השאלה:
זה כביכול הפרולוג של הסיפור אני כבר בשלבים הראשונים של כתיבת הפרקים, פשוט אני כיתה יא ועמוסה אז פחות יש לי זמן לכתוב בכל מקרה תודה רבה לכולם!
זה כביכול הפרולוג של הסיפור אני כבר בשלבים הראשונים של כתיבת הפרקים, פשוט אני כיתה יא ועמוסה אז פחות יש לי זמן לכתוב בכל מקרה תודה רבה לכולם!
אנונימית
וואו זה ממש טוב, התיאורים מעולים!
השתמשת ממש יפה בשפה הגבוהה וממש אהבתי
אני אשמח לקרוא את הפרקים~
השתמשת ממש יפה בשפה הגבוהה וממש אהבתי
אני אשמח לקרוא את הפרקים~
וואו זה ממש יפה!
אני חושבת שהגבתי לך כבר פעם את אותה האנונימית, שוב - את כותבת ממש מיוחד הדעה שלי תמיד תישאר לא משנה
כמה תכתבי ותשאלי עוד (:
כיף לראות מישהו שכותב ברמה כזאת, הלוואי עלי
אני חושבת שהגבתי לך כבר פעם את אותה האנונימית, שוב - את כותבת ממש מיוחד הדעה שלי תמיד תישאר לא משנה
כמה תכתבי ותשאלי עוד (:
כיף לראות מישהו שכותב ברמה כזאת, הלוואי עלי
אמא זה מושלם 3> רק יש טיפה (ממש טיפה) שגיאות כתיב, ואני אשמח לעוד פרקים! גם אני כותבת (:
שואל השאלה:
איזה שגיאות כתיב?
איזה שגיאות כתיב?
אנונימית