למה קבעו ששמות המשפחה של ילדים הם לפי האבא ולא האמא?

אני מניחה שזה בגלל שפעם הגבר היה נחשב ל"אב המשפחה", איתו היא הייתה מזוהה כי הוא נחשב הכי חזק ובעל נוכחות וכו', פרימיטיביות
וזה פשוט נשאר ככה עד היום

כי פעם האישה הייתה נחותה מהגבר אז בטח בגלל זה

סתם אנשים שוביניסטים

שואל השאלה:
זה באמת שוביניסטי ופרימיטיבי. למה לא משנים את זה היום?

אם ישנו את זה זאת תהיה סתם אפליה מתקנת, כולם ידעו שזה נובע מרחמים
זה אף פעם לא יהיה פייר כי אם זה יהיה אצל האישה הגברים יוכלו להגיד בדיוק אותו דבר
בכל מקרה יש הרבה נשים ששומרות גם את השם הקודם וגם לילדים קוראים בשני שמות משפחה

גם המילה "בעל" עצמה היא שוביניסטית.
וגם המנהג הזה נבע מתוך השוביניזם, פשוט היום לא רואים אותו ככזה כי הנורמות השתנו. בחירה של כל אחת אם לשנות לשם המשפחה של הגבר, או להישאר עם שלה, או להוסיף את שם המשפחה של בעלה אחרי שלה.
בקיצור בחירה שלך, פשוט הרבה נשים הולכות לפי מה שנהוג אוטומטית ולכן משנות את השם. ודווקא היום הרבה גם בוחרות לא ללכת אחרי זה ולהוסיף את שם המשפחה של הגבר לשלהן או לא להוסיף בכלל.

לתגובה שמעליי:
הפירוש של בעל הוא גם מהמונח שהגבר "בועל" את אישתו. כלומר גורם לה לאבד את בתולייה

הזכות לחופש
ההתנשאות כאן שכיחה, מאוד.

הכינוי תפוס!-
נכון, אבל בנוסף המילה "בעל" מייצגת גם את המצב הזה:
אישה לא יכולה לפרק את הנישואין בינה לבין "בעלה", אלא רק הוא זה שיכול לתת לה גט, ולפרק את הקשר ביניהם. יש בכך "בעלות" על החופש של האשה להנשא למי שהיא רוצה.

והזכות לחופש, תקרא קצת על מעמד האישה בשנים עברו. אולי תלמד משהו משם. כן, האישה לא הייתה רכוש פיזי של הגבר כמו בית, אבל היא הייתה במצב ממש לא שווה לגבר, נחותה ממנו במצב שלא היה ראוי שאישה תסתכל לגבר בעיניים ותביע את דעותיה בכלל. אפשר גם להסתכל על עוד מנהג מהעבר (שפחות נהוג היום) שבו הגבר ביקש מאביה של האישה רשות להינשא לה, שכן ההתייחסות הזאת היא כמו לחפץ שמועבר מגבר אחד לגבר אחר.

כעקרון הדת היהודית היא דת פטריאכלית, הכוונה היא שהיא נותנת עליונות לגברים באופן כולל, הדיינים בכל בתי הדין הם גברים ואם יש מינוי לנשים זה רק כי המדינה מחייבת וגם אז זה בקושי ובלחץ. היהודים כמו שאר העולם מאוד מפחדים מנשים, יש להם כוח וחוכמה שיכולה בקלות לסובב את העולם. יש ספרים רבים על פסיכולוגיה של נשים ופסיכולוגיה מגדרית שמספרת שאנשים כופים פטריאכליות מתוך חשש וחרדה מהמין הנשי. למשל יש דרך שליטה מעולה על נשים והיא להמציא דמות של ברביות ואידאל יופי שמאוד קשה להגיע אליו - כך נשים מוטרדות בשטויות כמו אוכל ודימוי גוף - ולא עסוקות בלמצות את מידת היכולות המטורפות שלהם. זה בטח יישמע הזוי - אבל הספרות מוכיחה שזה נכון. בחברות מטריאכליות שמנהלות נשים אין מלחמה ויש חוקים ברורים והכל נינוח. הטריק הוא לא לשתף פעולה עם המגמה ולמצוא אנשים מביני עניין שמצליחים לחיות חכם מחוץ לשבלונה. אשרי החכמים. אגב אני שמרתי את שם המשפחה שלי והרבנות יכולה לקפוץ לי!

אין לך מה להתגונן, העובדה היא שאתה חסר ידע בנושא. תקרא על הנושא ותחכים, יש הרבה מידע ולא קשה למצוא אותו.

חופש מזמינה אותך לקרוא קצת נעמי וולף בין השאר, תאמין לי שחקרתי את הנושא הזה לעומק באוניברסיטה בעיקר בגלל שהעניין של הדימוי החיצוני הטריף אותי ורציתי לבדוק אם זה רק אצלי ואז מסתבר שזאת מגמה מאוד כואבת. ולא בהכרח הזיה של פמיניסטיות. אם תחשוב לרגע כמה כלכלי זה הסיפור של דימוי הגוף, ניתוחים פלסטים, תכשירי הרזיה, תוכניות הרזיה, מאמני כושר וכו' וכו' - יש תעשייה שלמה שמניעה את הצי של דוגמניות ההרואין שיק. כדי שאישה ממוצעת תרגיש גרוע עם עצמה והגוף שלה. לצערי הרב זה פוגע וכואב עמוק וזה לא פר. חלק מהעניין הוא מודעות, ואחרי המודעות זה העצמה של נשים באשר הן. למצות את הכישורים שלהם ולתבוע מגמות חדשות של יופי, של עשייה ושל מלחמה בשיפוט שבסיסו מעוות ואינטרסנטי. לכל אישה זכות על עצמה וגורלה, אבל כשהדימוי העצמי כואב, כשציפיות מטרידות ושהביקורת נוקבת כל הזמן - זה מקעקע. פעם הסתובבתי בלונדון בהייד פארק ואני בחורה מלאה על הכיפק והייתי לבושה יפה ונהנתי ואז איזה מישהו אחד שאני לא מכירה אמר לי "פלאבי פלאבי" בעברית "שומן, שומן" אני לא יכולה להסביר לך כמה זה פגע בי כמו חץ לעומק הלב. הלכתי עם זה למלון ולמחרת הבנתי שזה לא שלי, שזה הראיה הצרה שלו. והתפללתי לפגוש אותו ולא פגשתי. אבל מאז לכל מי שמעיר לי יש לי תשובות בשליפה - לא כדי לעקוץ, אלא כדי לשמור על עצמי. ואתה יודע כמוני שנשים צריכות לשמור על עצמן בחברה שלנו ( וטיטי כותבים בט')

נעמי וולף - מיתוס היופי
http://www.textologia.net/?p=10765

בקיצור חופש, אתה לא יודע להקשיב! איך אומר הספר גברים ממאדים ונשים מנוגה