היום רוב הנערים יושבים בבית ומדברים בטלפון ובצאטים עם חברים שלהם, ופחות נפגשים איתם פנים מול פנים ויש הטוענים שנערים אלו לעולם לא יידעו מהי חברות אמיתית. לעומת זאת יש הפסיכולוגים שטוענים שחברות במחשב בטלפון ובצאטים טובה כמו כל חברות אחרת. מה אתם חושבים? מי צודק?
אני חושבת שההתמודדויות עם חברות מציאותית מטפחת כשרונות נוספים מלבד רק "חברות". שלא כמו חברות מאחורי המסך. אם כי אני מאמינה ששניהם חברויות שאין עליהם עוררין