למה צריך להיות עצובים בימי זיכרון?

תהיה שמח בעצמאות, היום הקצר הזה נועד בשביל לכבד אותם זה המעט שאתה יכול לעשות

הם נפטרו למעננו, למען שנחיה בלי פחד, ניסו ליצור שלום. ועל זה אנחנו נכבד אותם על כך שאיבדו את חייהם למעננו ולמען המדינה שלנו

לא צריך להיות עצובים, ומצד שני להתחיל עכשיו לחגוג זה לא מתאים.

שואל השאלה:
נו ברור שאני מכבד אבל למה צריך להיות עצוב חחח?
לא היו לי אנשים שנפטרו במשפחה, ואני פחות אמפטי אז אין לי סיבה להיות עצוב

אני מסכימה איתך.

בדרך כלל לא שמחים ממוות של אנשים..

מאחלת לך גם לא להבין מה זה לאבד מישהו ושגם לעולם לא תדע מה זה להיות עצוב.
מסתובבים לידך המון אנשים שהיום הזה כן נוגע אליהם, ואתה אפילו לא יודע.
אז לא, אף אחד לא אומר לך לעצור את החיים, ועובדה שמקומות כן פתוחים ואנשים עובדים ולומדים, אבל המינימום שלך לכבד לא רק את הנופלים, אלא גם את המכרים שלהם, בזה שלא תהיה כולך happy joy joy רק ליום אחד, זה לא יהרוג אותך.

שואל השאלה:
תודה. אבל סליחה אני מעדיף להיות שמח ולצחוק כי ככה אני אוהב את החיים שלי. כולנו וכל המשפחות שלנו הולכות למות ולהם עושים ימי זיכרון? אם זה מפריע למישהו בסביבה אני לא אמשיך ולא אהיה תחת אבל אני פשוט לא מבין את הסיבה להיות עצוב אם זה לא נוגע אליך.

גם אני מעדיפה להיות שמחה ולצחוק ובעיניי אנשים לגמרי מגזימים

אף אחד לא רוצה שתהיה עצוב.
מן הסתם אי אפשר לכפות על אנשים עצב, זה לא משהו ששולטים בו.
אבל, זה יום שמטרתו ציון אנשים שנהרגו כדי להגן עלינו.
אז אני מאמינה שיש לך ההיגיון הבריא להבין שסבבה שאתה לא מרגיש עצב, או שאתה יושב עם חברים בבית קפה, או משחק כדורגל, ושיחד עם זאת כן יש אנשים עצובים ושלתקוע להם בפרצוף מסיבות רחוב וכו' זה פחות סבבה.

אני דווקא כן מבינה.
המוות שלהם שונה משל אחרים בגלל הסיבה, וזה כן מתקשר אלייך ובעצם לכולם. כי הם מתו על מנת להגן עלינו ועל המדינה שלנו, כדי שלא יהרגו אותנו קודם.

זה ממש מעצבן אותי השאלות האלה, למה להיות עצובים בימי זיכרון? אולי כי אתה שמח כל השנה בגלל האנשים האלה? אז אתה יום אחד תיזכר במה שהם עשו בשביל שאתה תחייה כאן, ותהיה עצוב כי כן זה יום אחד בשנה שמזכירים אותם ואת מה שהם עשו למעננו. אני חושבת שאתה יכול יום אחד בשנה לכבד אנשים שמתו בשבילך ולהיזכר בהם ולכבד אותם.

לא צריך באמת אל תהיה אבל צריך לזכור

שאלה מעניינת.. אפשר להסתכל על זה בשני צדדים
מצד אחד הרבה קורבנות שהיו צעירים,אחים שלנו במספר אינספור שילמו את חייהם,דם יזע ודמעות כדי שאתה תשב עם הפלאפון שלך ותעלה לכאן את השאלה הזו,"למה להיות עצובים ביום הזה,אני פחות אמפתי אז אין לי סיבה להיות עצוב",זה לא מצדיק את הסיבה שצריך לחגוג ביום הזה(להזכירך יש גם יום העצמאות).ומצד שני הודות להם הארץ שלנו מתקיימת ואתה יכול לחיות בשקט,בידיעה שהיו לך ויהיו גם אחריך גיבורים שיגנו על אדמת ארצנו.
ובאמת שאין סיבה להיות עצובים אם לא מרגישים חיבור ליום הזה,אבל לפחות להוקיר תודה ולעמוד בצפירה,אלו דברים פשוטים שמעצימים את המשמעות ביום הזה.

זה כמו שחס וחלילה מישהו מהמשפחה שלך מת ואתה עצוב מזה והם היו בשבילנו כמו אחים אותה מדינה אותה משפחה אחת גדולה ושמישהו מהמשפחה מת חשוב להנציח אותו ולזכור ונכון שאנחנו גם עצובים כי זה עצוב איך ככה חיילים מתים בניסיון להגן על המדינה יש מפחות שבאמת איבדו בן משפחה קרוב אליהם וחשוב להזדהות עם המשפחות שהקריבו בני משפחה על מנת שתיהיה לך ולכולנו הזכות לחיות כאן ונ. ב ביום העצמאות אתה חוגג את זה שזכותם אנחנו חיים פה אנחנו חוגגים ביום העצמאות כי זה מה שהם רצו שנהיה שמחים שמדינה הזאת שהם נתנו לנו זכות לחיות בה וכל זה יקרה מחר בערב. אני גם חושבת שלא צריך להביא את כל הזמרים וזה ולשלם כל כך הרבה כסף להם להופעה מסכנה במקום לתת את הכסף לשורדי השואה ולמשפחות שכולות מצידי שישימו שירים בטלפון ברמקולים או דיגיי שלא לוקח הרבה כסף במקסימום כי לא מגיע לכל הזמרים את זה בשביל הופעה כזאת קטנה בעוד שיש שורדים משפחות שכולות (שבזכותם יש לנו מדינה) שאין להם כסף לאוכל והם גם לא יכולים לצאת לעבוד בגלל גילם או בגלל הסבל והטראומה שזה עשה להם הצלקת שנשארה להם לכל החיים ומגיע להם לקבל על זה כסף במקום לתת לזמרים בשביל שיעלו חצי שעה לבמה לשיר

אנשים כמוך מגעילים אותי אז יום אחד תכבד תחשוב על מי שנלחם עד נשימתו האחרונה בשביל שאתה תחיי בביטחון בארץ הזו . אגואיזם משהו מפחיד...

בוא נחשוב בהיגיון. אנשים מתים, מין הסתם שמוות יעשה עצב.

שואל השאלה:
אני הולך להתאבד כולם שונאים אותי

אני לא זה בסדר לא להיות עצוב אבל רק צריך שנזכור

זה לא ש"צריך" להיות עצובים. אני לא מאמינה שצריך להיות עצובים בכוח אף פעם.
אנחנו לא שולטים ברגשות שלנו, וכל רגש הוא לגיטימי. יש אנשים שיותר קשה להם להבין באמת את המצב ובוחרים להתעלם וכתחצאה מזה הם פחות עצובים.
שגם זאת תגובה לגיטימית ומובנת אם אתה שואל אותי.
מה שכן חשוב לעשות זה לכבד את היום הזה. גם אם אתם לא עצובים, בכל זאת לכבד. לא לבכות בכוח, אבל להבין את המשמעות של היום הזה ולתת לו את המקום שלו.

אף אחד לא שונא אותך.. אני מבינה מאיפה השאלה שלך מגיעה, והאמת שהיא מגיעה ממקום די אמיתי. גם אני לא הייתי עצובה בימי הזיכרון עד שחוויתי מקרה שהיה קרוב ספציפית אליי. אנחנו לא יכולים לשלוט ברגשות שלנו, ואתה לא חייב להיות עצוב.
ואני לא חושבת שאף אחד מאיתנו צריך לשפוט אותו.

כי לא כולנו אנוכיים כמוך, אתה צריך לגלות אמפתיה לאנשים שמתו שסהכ ניסו להגן על הארץ, זה רק יום אחד אני באמת לא מבינה תבעיה יום אחד לכבד את זה. וואי גם בדיוק אחרי זה יש לך את יום העצמאות לחגוג.

כי זה יום אבל כללי לאנשים שהגנו עלינו ובכללי כי זה יום אבל

את המטרה שכתבת מיישמים ביום העצמאות ולכן המעבר החד. אף אחד לא מונע ממך לשמוח ביום הזיכרון הרי הקניונים פתוחים ובעצם הכל חוץ ממסעדות ובתי בידור אם איני טועה פתוח כרגיל מתוך מטרה שתבוא והעסקים האלה יתנהלו כרגיל...
עם זאת לדעתי האישית וזה משהו שאני באופן אישי עושה בכל מקרה זה לא לשמוע מוזיקה גם לא באוזניות כשאתה בחוץ ולא להפגין חיוכים וצחוק ואיפה שאפשר להצניע מצניעים. בכל זאת. זאת אני.
זה בסך הכל יום אחד... היום (רביעי בערב) כבר עוברים לחגיגות יום העצמאות. מגיע להם הכי בעולם שנרכין ראש לזכרם יום אחד בשנה. אף אחד לא כפה עלינו, כמו שציינתי למעלה, לשבת בבית ולבכות. כל אחד יעשה כרצונו אבל בהחלט ראוי להצניע ולכבד את היום הזה.

כל השנה יש לך הזדמנות להיות שמח והכלל ביום העצמאות אבל יום אחד תשקיע בלכבד ולזכור את הנופלים כי בסוף אתה תשכח אותם