איך עובר עליכם יום הזיכרון? הצלחתם להתחבר? בכיתם?

כן

כן

כן וכן

דווקא השנה לא והופתעתי ממש

קשה ועצוב, בכיתי באחד הטקסים שהייתי היה מרגש ויפה

כן וכן

להתחבר תמיד, בניגוד לכל השנים לא בכיתי

רע, רע מאוד. אני מרגישה שאני עוד רגע מתפוצצת.

שואל השאלה:
מי ששאל מי בוכה.. זאת לגמרי הבחירה שלך אם לקבל את כל הרגש הזה או להיחסם רגשית ולא להנעיד עפעף אני אישית לא בוכה בטקס עצמו אבל הפעם כשהגעתי לבית אחרי שהתארגנתי לישון התחלתי לבכות כמו תינוקת כי הרשתי לעצמי להרגיש את הכאב וזה בסדר

שואל השאלה:
אני מעריכה את כולכם על היכולת להזדהות עם הכאב של האחר וגם מי שלא בכה... גם להזדהות ולכאוב בלי להוריד דמעה זה בסדר

קשוח
כן, אבל פחות מתמיד
בכיתי בטקס

כן

ראיתי בחדשות כמה דקות לפני הצפירה, על המקרה של החייל בן ה19 שנרצח מלפני כמה חודשים, ראו את המשפחה שלו יושבת ובוכה, רציתי לבכות, ביחד איתם. נורא קשה ועצוב לאבד בן משפחה. לא בכיתי כי לא רציתי שההורים יראו אותי בוכה, כשהתחילה הצפירה הדמעות יצאו לבד.. אי אפשר להשאר אדישים ביום כזה

השנה התחברתי יותר משנים אחרות

כן

אני רואה סיפורים והשירים בטלויזיה זה מציף הכל בכיתי ממש הרבה

כן.. זה ממש עצוב, יש אלפי חיילים שנלחמים בשביל המדינה הזאת והעם, חלקם כבר לא איתנו, והם מתו כתוצאה מלשמור על המדינה הזאת
אני מרגישה יותר מחוברת למדינה, מבינה שזו המדינה שלנו, של היהודים (תמיד ידעתי את זה אבל הבנתם את הפואנטה), מה לא עברנו? וממשיכים לעבור..

כן, בכיתי על שכן שלי אשר התאבד בזמן שהותו כחייל מאוד עצוב

קשה ועצוב ממש

כן בטח. זה מדהים איך דווקא אתמול היו לי עניינים אישיים שגרמו לי להסתגר בחדר כל היום אבל בדקה הזו של הצפירה בבת אחת שמתי הכל בצד וחשבתי נטו על היום הזה. על פאקינג המחשבה שיש ילדים בני 18-19 שלא טעמו עדיין מהחיים ונהרגו בשביל שאנחנו נחיה בביטחון! רק מלכתוב את זה עוברת בי צמרמורת.