אני מרגישה חסרת רגשות אנוכית ולא אכפתית.

יש קושי לפעמים להבדיל ולווסת מחשבות
את מצד אחד רצית לכבד את היום ומהצד השני דאגת למי שאת דלוקה עליו והוא תפס את העיניים שלך כי הוא מוחשי - את רואה אותו בעיניים

עצם זה שאת חושבת על זה זה כבר מראה שאכפת לך. אל תחשבי שאת כזאת כי את לא.
זה בסדר שהיית עצובה כי היה לך אכפת שהקראש עצוב, זה טבעי להיות עצוב מזה שאנשים שמסביבך ושאכפת לך מהם עצובים.. לא כולם חייבים להיות בדיכאון ובכי כדי לכבד ולהבין את המשמעות של היום הזה

זה יום קשה, קשה להכיל אותו.
ולפעמים קורה שאנחנו נאטמים קצת כי אנחנו לא ממש יודעים איך להביע את זה.
יש אדם שאת אוהבת, והיה אכפת לך מזה שהוא בכה.
אם היית עצובה, זה העיקר.
אבל זה שראית אותו בוכה והיה לך אכפת, זה לא מגעיל. להפך.
גם לי יש מישהו שאני מאוד מחבבת ונראה לי שגם הוא אותי, כי יצאנו לפני כמה ימים. הוא הופיע בטקס וחיכיתי ראות אותו והייתי ממש גאה בו שהוא הקריא והכל.
וכן הייתי עצובה אבל לא בכיתי בטקס, בכיתי לפני.
זה שאת דואגת למישהו שאת אוהבת ממש לא הופך אותך ללא בסדר, ממש ממש לא. אוקיי? :)

אל תרגישי רע גם אני חושבת תמיד על דברים אחרים בימים האלה. אסור לאכול את עצמנו על זה לכל אדם יש את הדרך שלו לכבד ולזכור וגם אם את לא רוצה לכבד או לזכור זוהי מדינה דמוקרטית

כנראה את כזו,...