5 תשובות
לא ולא
כן
לא
לא
לא
לא
קרה, אני זוכרת את התאריך של היום שבו היינו אמורים להיפגש ועדיין יש לי את ההודעות שלנו בפלאפון הקודם מאותו היום.
אנחנו היינו מדברים המון, והיה לנו קשר מדהים בבמיוחד באותה תקופה.
היינו יכולים לנהל שיחות שעות ולדבר בפתיחות על הכול והייתה תקופה ארוכה שהיינו מדברים כל יום.
הוא היה שולח לי כמעט כל יום בוקר טוב/לילה טוב, שואל אותי מה שלומי / איך עבר עלי היום, ובאמת התעניין בי ובבעיות שלי ותמיד עזר והציע כל מיני פתרונות.
הוא עשה עוד דברים אישיים למעני, שהם בהחלט מדהימים וכל כך נחמד מצידו.
יום אחד הוא הציע לי להיפגש ודחיתי אותו.. אני בהחלט חיבבתי אותו ורציתי להיפגש אבל הרגשתי שאני לא מוכנה להיפגש אבל כן ראיתי את עצמי יוצאת איתו.
בכללי דיברנו הרבה על להיפגש, ותיכננו ביחד רשימה של דברים שתיכננו לעשות בימים שניפגש ודברים לעשות בעתיד ביחד.
אחרי כמה חודשים החלטתי לנסות להציע לו להיפגש כי הרגשתי שהגיע הזמן לעשות צעד, הוא קצת היסס בהתחלה גם פחד, ועוד דברים אחרים מסיבות אישיות שלו.
ואני ראיתי תשובה טובה שלו באתר לגבי פחד מסיטואציות בחיים ושצריך לעשות צעדים, שלחתי לו צילום מסך של התשובה שלו והוא הסכים.
ביום שבו היינו אמורים להיפגש היה לי יום עמוס, ומעצבן.
אני הגעתי הביתה מהסידורים בפקקים ועייפות ישר התארגנתי ופספסתי את האוטובוס, ירד גשם אז החלטתי להזמין מונית למרות שזה לא עזר.
איחרתי כמעט בשעה והרגשתי כל כך רע עם עצמי שהוא ישב שם לבד וחיכה לי.
הגעתי ליעד והוא שלח הודעה והחלטנו לוותר וחזרנו הביתה, כל אחד בדרכו מבלי לראות אחד את השנייה אפילו לא "היי".
דיברנו על זה והוא הבין שהיה פקקים והוא היה ממש מקסים ואמרנו שניפגש בפעם אחרת.
המשכנו לדבר כרגיל לאחר מכן, והיום אנחנו כבר לא מדברים, אבל מה שבטוח אני בחיים לא אשכח אותו.
אנחנו היינו מדברים המון, והיה לנו קשר מדהים בבמיוחד באותה תקופה.
היינו יכולים לנהל שיחות שעות ולדבר בפתיחות על הכול והייתה תקופה ארוכה שהיינו מדברים כל יום.
הוא היה שולח לי כמעט כל יום בוקר טוב/לילה טוב, שואל אותי מה שלומי / איך עבר עלי היום, ובאמת התעניין בי ובבעיות שלי ותמיד עזר והציע כל מיני פתרונות.
הוא עשה עוד דברים אישיים למעני, שהם בהחלט מדהימים וכל כך נחמד מצידו.
יום אחד הוא הציע לי להיפגש ודחיתי אותו.. אני בהחלט חיבבתי אותו ורציתי להיפגש אבל הרגשתי שאני לא מוכנה להיפגש אבל כן ראיתי את עצמי יוצאת איתו.
בכללי דיברנו הרבה על להיפגש, ותיכננו ביחד רשימה של דברים שתיכננו לעשות בימים שניפגש ודברים לעשות בעתיד ביחד.
אחרי כמה חודשים החלטתי לנסות להציע לו להיפגש כי הרגשתי שהגיע הזמן לעשות צעד, הוא קצת היסס בהתחלה גם פחד, ועוד דברים אחרים מסיבות אישיות שלו.
ואני ראיתי תשובה טובה שלו באתר לגבי פחד מסיטואציות בחיים ושצריך לעשות צעדים, שלחתי לו צילום מסך של התשובה שלו והוא הסכים.
ביום שבו היינו אמורים להיפגש היה לי יום עמוס, ומעצבן.
אני הגעתי הביתה מהסידורים בפקקים ועייפות ישר התארגנתי ופספסתי את האוטובוס, ירד גשם אז החלטתי להזמין מונית למרות שזה לא עזר.
איחרתי כמעט בשעה והרגשתי כל כך רע עם עצמי שהוא ישב שם לבד וחיכה לי.
הגעתי ליעד והוא שלח הודעה והחלטנו לוותר וחזרנו הביתה, כל אחד בדרכו מבלי לראות אחד את השנייה אפילו לא "היי".
דיברנו על זה והוא הבין שהיה פקקים והוא היה ממש מקסים ואמרנו שניפגש בפעם אחרת.
המשכנו לדבר כרגיל לאחר מכן, והיום אנחנו כבר לא מדברים, אבל מה שבטוח אני בחיים לא אשכח אותו.
אנונימית
לא נדלקתי, התאהבתי. הכרנו פה ודי מהר עברנו לשיחות וואטסאפ ושעות על גבי שעות בטלפון, הוא בן אדם מדהים. נפגשנו אחרי חודשיים (כשהיינו חודש ביחד בקשר מרחוק) ועד עכשיו אנחנו ביחד בקשר הכי רציני ועמוק שיש :)
אנונימית
באותו הנושא: