תגידו, אתם חושבים שזה חכם שיום הזיכרון ויום העצמאות מחוברים?

לא. זה אבסורדי להיות מאוד עצובים ביום עצמו, ואז בערב לחגוג.

אני חושב שזה שהרעיון של זה נחמד של לעבור מאבל לשמחה
אבל אני מכיר הרבה אנשים שאומרים " אני מרגיש כאילו רוקדים להם על הגופות"
סבא שלי היה חייל רוב שנותיו ונלחם בלא מעט מלחמות, לוקח לו זמן להתאושש
ולכן אני חושב שצריך לעשות יותר זמן בין 2 האירועים
כדי שגם אלה שמתאבלים יוכלו לחגוג

החיילים מתו למען המדינה, אז זה חכם לחגוג אחרי יום הזיכרון את מה שהם מתו בשבילו

הרעיון עצמו חכם אבל בתכלס יוצא שביום הזיכרון המון המון אנשים עסוקים בתוכניות שלהם להערב, זה מרגיש פחות מכבד שכולם מדברים רק על זה

אני חושבת שזה מתחכם חח

עקרונית זה ככה כדי שנזכור בזכות מי יש לנו את המדינה פחות או יותר, וזה ממש מתחכם לדעתי חח.
אבל זה לא מתחשב ככ במשפחות השכולות.

ממש לא, תחשבו על המשפחות...
זה נראה כאילו עושים להם טובה שבוכים עליהם....

זה ממש לא טוב

בעיקרון, יום הזיכרון נקבע יום לפני יום העצמאות על מנת שנזכור, שבזכות האנשים האלה שהקריבו את החיים שלהם בשביל להגן על המדינה, ובזכות האנשים האלה שעמדו יום ולילה יש לנו מדינה, מדינה עצמאית, יפה ושאנחנו בטוחים בה!
אני חושבת שעד שמישהו שקרוב אלייך לא נפגע,(חס וחלילה) אתה לא מבין את הערך של יום הזיכרון, והכאב שיש אחר כך למשפחות השכולות, שבשנייה אחת, משאירים את היום הזה מאחוריהם וכל ישראל עוברת לשמחה.
כמובן שזה קשה.. אבל לי אין דעה בנושא, זה טוב אבל זה גם רע

ככה זה אין מה לעשות
יום אחרי זה היום הולדת למדינה בגלל שהצילו אותה בגלל האבל הזה קרה טוב אי אפשר להפריד
הרי אם זה לא היה קורה אז לא היה לנו את הארץ

אני חושב שזב הסדר. החיילים האלו נלחמו בשביל שלנו יהיה שמח וטוב. לא הפוך.

כן.

כן כי בזכותם יש לנו מדינה ובזכותם אפשר לחגוג שהמדינה עדיין שלנו.. יום אחד מציינים את הגבורה שלהם ויום אחרי חוגגים שיש לנו מדינה בזכותם..

אני חושבת שזה רעיון נחמד, ושהחיילים נתנו לנו מדינה אז בגלל זה עצובים עליהם בבוקר ובערב הולכים לחגוג בזכותם.
אבל בתכלס אנחנו לא חושבים על המשפחות שאיבדו את הילדים שלהם או כל בן אדם שאיבד מישהו ויום הזיכרון יותר עצוב לו מכולם, למרות שבטח בכל יום הם עצובים וחושבים עליהם יום הזיכרון בטח ממש מרגש ומעציב אותם ואז כמה שעות אחרי יום הזיכרון יוצא ואנחנו חוגגים בזמן שלמשפחות עדין קשה לצאת מהיום הזה, היה איזה שמינסט שאני מכירה שאיבד את סבא שלו, והוא אמר לי שיום הזיכרון ממש קשה לו וזה קשה לצאת מזה וישר לעבור ליום העצמאות, בטח יש בני נוער שאיבדו אבא או אמא שלא חוגגים את יום העצמאות וזה אחלה של יום אז חבל שהם מפספסים כאילו בגלל שלא מתחשבים בהם.

לא... איך המשפחות השכולות מרגישות..

אני רוצה להגיד לכם שכל יום הזיכרון הרגשתי חרא ובכיתי את החיים שלי אני כל כך מתגעגעת למישהי.. היא לא נפטרה בצבא אבל היא נהרגה לי. כני אוהבת אותה כל כך. ובכיתי ובכיתי ובכיתי והתבודדתי במיטה כל היום

ואז הערב הגיע
ויצאתי עם חברים למרות שלא רציתי וזה שיחרר אותי כל כך.
אני בטוחה שהם לא רוצים שמבכה כל הזמן הם מסתכלים עלינו ורוצים שנמשיך בחיים שלנו.
המשפחות השכולות לא בוכות יום בשנה תאמינו לי שהם כל יום בוכים על האובדן
אני חושבת שזה ממש חכם שהימים מחוברים

זה ממש לא מכבד
הילדים בכיתה שלי למשל כל שנה ביום הזיכרון מדברים על הזמרים וההופעות ומחכים רק לערב ולא מעניין אותם מיום הזיכרון

כן. מפני שביום הזיכרון אנחנו נזכרים בחיילים שהגנו עלינו והקריבו את עצמם בשביל המדינה ואנחנו חוגגים גם בשבילם

אפשר להבין את הסיבה של זה
אבל אם היה הפרש של יום לפחות זה היה יותר טוב אולי

כן