2 תשובות
לדעתי את צריכה ללכת עם הלב שלך, אם זה לא זה אז לא קרה כלום, הוא יהיה בשבילך סתם עוד מישהו שדיברת איתו באינטרנט.
רוצה לשלוח פרטי ואעזור לך?
אני חושבת שאני מאוהבת... לא מפסיקה לחשוב עליו
אני מהבנות האלו שאף פעם לא התאהבו באמת. אני בת 22 עוד 3 ימים ובחיים שלי לא היה לי חבר, חוץ מאחד בכיתה ב' אבל זה לא נחשב XD
"יצאתי" כל פעם עם בנים אבל זה אף פעם לא היה זה. וגם תמיד מתחילים איתי ואני דוחה את כולם, כי אני לא רוצה לצאת עם מישהו ששופט אותי על פי המראה שלי וגם רוב אלו שהתחילו איתי היו ממש גדולים ממני, מכוערים ולא בטעם שלי -.-
אני ממש נמשכת לביישנים, ג'נטלמנים, "חנונים" וכאלו ששונאים מועדונים ויציאות, וכל אלו שיצאתי איתם תמיד זה היה להסתובב בפארק ולאכול פיצה, כזאת אני
ואז הכרתי אותו. בפייסבוק, הוא שלח לי הודעה בעקבות פוסט שפירסמתי ומסתבר שיש לנו הרבה במשותף. הוא בול הטעם שלי במראה, הוא ביישן, מדבר אליי בנימוס כמו ג'נטלמן ואני אוהבת את זה [משהו כמו "אם יורשה לי לשאול" וזה ממיס אותי], מתעניינים דיי באותם דברים, חתיך רצח, חמוד, רגיש ... השיחה הראשונה שלנו הייתה על הצקות בבית ספר, גם לו הציקו וגם לי הציקו. ממש הזדהנו אחד עם השני
אני מפחדת להיפגע לאחר הפוץ הזה שהעמיד פנים שהוא כמוני כדי לשחק בי ברגשות. ועכשיו הוא, אני מרגישה שזה משהו אחר, אפילו לא התביישתי לשלוח לו תמונה שלי. ואני לא מעלה תמונות בכלל, אני מהאלו ששמות חתול או תמונות שצילמו. הרגשתי ממש בחופשיות. הוא גם לא מהבנים האלו שמשחקים משחקי כבוד של לסנן, לייבש, לא לשלוח הודעות. הוא שולח הודעות, אני שולחת לו, הוא עונה, אני מיד עונה וזה לא מפריע לו. הוא אינטלגנטי ! הוא גם אפילו אוהב מוזיקה קלאסית כמוני, והוא שלח לי יצירות מדהימות. הוא גם לא מתחנף אליי ומחמיא לי כל הזמן על המראה, החמיא פעם אחת וזהו. אני מרגישה שזה טוב מידי להיות אמיתי, אבל אני לא מפסיקה לחשוב עליו
אנחנו מדברים כל היום בפייסבוק ... מכירים בקושי שבוע. האם זה טוב מידי כדי להיות אמיתי ?
מה לעשות ? בחיים לא הרגשתי ככה כלפי בן !
"יצאתי" כל פעם עם בנים אבל זה אף פעם לא היה זה. וגם תמיד מתחילים איתי ואני דוחה את כולם, כי אני לא רוצה לצאת עם מישהו ששופט אותי על פי המראה שלי וגם רוב אלו שהתחילו איתי היו ממש גדולים ממני, מכוערים ולא בטעם שלי -.-
אני ממש נמשכת לביישנים, ג'נטלמנים, "חנונים" וכאלו ששונאים מועדונים ויציאות, וכל אלו שיצאתי איתם תמיד זה היה להסתובב בפארק ולאכול פיצה, כזאת אני
ואז הכרתי אותו. בפייסבוק, הוא שלח לי הודעה בעקבות פוסט שפירסמתי ומסתבר שיש לנו הרבה במשותף. הוא בול הטעם שלי במראה, הוא ביישן, מדבר אליי בנימוס כמו ג'נטלמן ואני אוהבת את זה [משהו כמו "אם יורשה לי לשאול" וזה ממיס אותי], מתעניינים דיי באותם דברים, חתיך רצח, חמוד, רגיש ... השיחה הראשונה שלנו הייתה על הצקות בבית ספר, גם לו הציקו וגם לי הציקו. ממש הזדהנו אחד עם השני
אני מפחדת להיפגע לאחר הפוץ הזה שהעמיד פנים שהוא כמוני כדי לשחק בי ברגשות. ועכשיו הוא, אני מרגישה שזה משהו אחר, אפילו לא התביישתי לשלוח לו תמונה שלי. ואני לא מעלה תמונות בכלל, אני מהאלו ששמות חתול או תמונות שצילמו. הרגשתי ממש בחופשיות. הוא גם לא מהבנים האלו שמשחקים משחקי כבוד של לסנן, לייבש, לא לשלוח הודעות. הוא שולח הודעות, אני שולחת לו, הוא עונה, אני מיד עונה וזה לא מפריע לו. הוא אינטלגנטי ! הוא גם אפילו אוהב מוזיקה קלאסית כמוני, והוא שלח לי יצירות מדהימות. הוא גם לא מתחנף אליי ומחמיא לי כל הזמן על המראה, החמיא פעם אחת וזהו. אני מרגישה שזה טוב מידי להיות אמיתי, אבל אני לא מפסיקה לחשוב עליו
אנחנו מדברים כל היום בפייסבוק ... מכירים בקושי שבוע. האם זה טוב מידי כדי להיות אמיתי ?
מה לעשות ? בחיים לא הרגשתי ככה כלפי בן !
23 באפריל 2018, 17:38