כתבתי משהו, אני לא בטוחה עד כמה הוא טוב, אשמח לחוות דעת..

אז אני מחכה,
כן מחכה...
אומנם לעתים יש לי איזו מעידה, ואני בוחרת לנסות
גם אם ברור שלא תהיה הצלחה.
אבל אני מחכה,
מחכה בציפייה?
אני לא בטוחה,
אני פשוט מחכה
כי אולי יבוא מישהו,
אחר או אתה..
ואז אני באמת אבין על מה מדברים,
לפעמים אני אחווה משברים,
אבל לפחות אבין מה היא בשביל חלק משמעות החיים.
אני מחכה ומחכה למרות שאני לא בטוחה שזה יקרה לי,
וגם אם לפעמים אני בטוחה שכן, מיד אחר כך אני יודעת שזה רק נדמה לי.
נכון אני קטנה,
" יש לך עוד כברת דרך לעבור",
אבל איך כולם כן ואני מרגישה כל כך מאחור?
רוצה כבר להרגיש
באמת מכל הלב,
לזה אני מחכה
גם אם זה אומר כאב.
להרגיש משהו,
משהו שהוא שלי באמת,
שיפעם בכל גופי ,
בלי שיהיה פתח מילוט מהאמת.
אז אני מחכה ואמשיך לחכות, ומקווה שמתישהו לא ארגיש מקולקלת,
אני באמת מבקשת,
רק את זה לפחות.