25 תשובות
אני בטוח שכן אני פשוט לא זוכר את הפעם האחרונה
ברור.. כל אחד בכה בחיים שלו. לא זכור לי על מה בכיתי לאחרונה
ברור שכן, די הרבה למעשה... לא רוצה להיזכר בזה כי זה יעשה ליעוד יותר רע:(
שואל השאלה:
נו באמת תהיו גברים רגע אל תתביישו
נו באמת תהיו גברים רגע אל תתביישו
אנונימית
באמת לא זוכרים כנראה כי אנחנו לא מייחסים לזה חשיבות
כן.. כי אני בן אדם די דכאוני.. ואם להגיד את האמת, אני לא חי כי אני כל כך רוצה לחיות.. אני לא רוצה. אבל אני לא אעשה לעצמי כלום כי אני לא רוצה שהמשפחה שלי תבכה אם יקרה לי משהו.. וזה גורם לי לבכות לעיתים נדירות..
אבל אני גם לפעמים טיפה מתרגש ומזיל דמעה מרומנטיקה בסדרות מסוימות חח אז אני מניח שלא הכל נורא..
אבל אני גם לפעמים טיפה מתרגש ומזיל דמעה מרומנטיקה בסדרות מסוימות חח אז אני מניח שלא הכל נורא..
אנונימי
אוקי הפעם האחרונה שממש בכיתי הייתה יום הזיכרון, אבל הרבה פעמים בכיתי כי הרגשתי שחברים שלי לא אוהבים אותי יותר... שאני לא מספיק טוב...: (
ברור שהם בכו
מי שאומר שלא משקר
זה דבר שקורה לכל בן אדם כל הזמן
הם יגידו לא כדי לצאת "גברים"
מי שאומר שלא משקר
זה דבר שקורה לכל בן אדם כל הזמן
הם יגידו לא כדי לצאת "גברים"
אנונימית
כן המון
לספר הכל זה הרבה יותר מדי ארוך
בעיקרון אני בוכה הרבה מסרטים אבל לא סרטי רומנטיקה אלא יותר סרטים כמו הסרבן מי שראה יבין
כי אני בדיכאון כבר כל כך הרבה זמן ורק נהיה רע יותר מיום ליום ועכשיו אפילו אין לי זמן בקושי לפרוק כי אני עובד 9 שעות ביום
אבל כמעט כל יום אני בוכה
כי אין לי חברים, כי כולם שונאים אותי, כי נדפקתי עם אופי חרא ואני יודע שלא יהיה טוב
בעיקרון הסיבה היחידה שאני לא מתאבד זה כי אני מפחד שאולי אני לא אצליח (ולא לא אכפת לי מהמשפחה כי להם לא אכפת ממני ויש מספיק דברים שגרמו לכך)
וגם... טוב זה קצת מביך אבל לא אכפת לי
כשיש פה שאלות כמו "דברים רומנטים שקרו לכם" אז אני בוכה כי אני גם רוצה ויודע שלא יקרה
לספר הכל זה הרבה יותר מדי ארוך
בעיקרון אני בוכה הרבה מסרטים אבל לא סרטי רומנטיקה אלא יותר סרטים כמו הסרבן מי שראה יבין
כי אני בדיכאון כבר כל כך הרבה זמן ורק נהיה רע יותר מיום ליום ועכשיו אפילו אין לי זמן בקושי לפרוק כי אני עובד 9 שעות ביום
אבל כמעט כל יום אני בוכה
כי אין לי חברים, כי כולם שונאים אותי, כי נדפקתי עם אופי חרא ואני יודע שלא יהיה טוב
בעיקרון הסיבה היחידה שאני לא מתאבד זה כי אני מפחד שאולי אני לא אצליח (ולא לא אכפת לי מהמשפחה כי להם לא אכפת ממני ויש מספיק דברים שגרמו לכך)
וגם... טוב זה קצת מביך אבל לא אכפת לי
כשיש פה שאלות כמו "דברים רומנטים שקרו לכם" אז אני בוכה כי אני גם רוצה ויודע שלא יקרה
רק אתמול חצי שעה התפרקתי על המיטה ולא מתבייש בזה
כמובן, גם אנחנו בני אדם וגם לנו יש רגשות.
אתמול בכיתי אפשר לומר, פשוט כאב לי על הנספים באסון בערבה.
אתמול בכיתי אפשר לומר, פשוט כאב לי על הנספים באסון בערבה.
כע שמעתי את השיר waiting for love של אביצ'י
נדרתי נדר, עוד לא מאוחר מדי.. אתה רק בן 16, הכח לשנות בידייך.. (אולי לא הבנתי נכון, אבל אם כן) הנשיקה הראשונה שלי הייתה בגיל 18 וחצי.. זה בקושי שרד חודש ומאז כלום.. אני יכול להבין את הייאוש שלך.. אני חושב גם שחשבתי כמוך באותו הגיל אבל תנסה להתקדם, הכל ניתן לשינוי, ואם אתה חושב שהאופי שלך חרא.. תנסה לעבוד על מה שאתה חושב שלא טוב.. אני בטוח שלא הכל רע.. אתה טורח לענות לאנשים בסטיפס וזה כבר משהו יפה שאולי אפשר להתגאות בו טיפה..
ולמרות שאתה חושב שלהורים שלך לא אכפת, אני לא יודע מה המצב שלך כמובן, אבל גם כשהם כועסים ומגעילים, הם עושים את זה כי הם רוצים לעזור לך אבל לא יודעים איך, מניסיון.. לקח לי לעבור רגע מאוד קשה בטירונות כדי להבין שהם לא רוצים לרעתי. אחותי בן אדם מאוד קשוח, וכל המשפחה שלי ככה אם אומרים את האמת, הדרך של אחותי לעזור לי הייתה תמיד להגיד לי במה אני לא טוב ולבקר אותי, אבל באותו רגע, כשהיה לי ממש רע, וכמעט עשיתי משהו שהייתי מתחרט עליו, התקשרתי אליה, והיא עזרה לי קצת, גם אם מבחינה של פריקה לפחות.
אחרי 18/19 שנה שלא סיפרתי למשפחה שלי כמעט כלום על עצמי אמרתי לה חלק גדול ממה שהיה עלי. וזו הייתה הרגשה טובה..
אל תוותר כל כך מוקדם על הכל..
ולמרות שאתה חושב שלהורים שלך לא אכפת, אני לא יודע מה המצב שלך כמובן, אבל גם כשהם כועסים ומגעילים, הם עושים את זה כי הם רוצים לעזור לך אבל לא יודעים איך, מניסיון.. לקח לי לעבור רגע מאוד קשה בטירונות כדי להבין שהם לא רוצים לרעתי. אחותי בן אדם מאוד קשוח, וכל המשפחה שלי ככה אם אומרים את האמת, הדרך של אחותי לעזור לי הייתה תמיד להגיד לי במה אני לא טוב ולבקר אותי, אבל באותו רגע, כשהיה לי ממש רע, וכמעט עשיתי משהו שהייתי מתחרט עליו, התקשרתי אליה, והיא עזרה לי קצת, גם אם מבחינה של פריקה לפחות.
אחרי 18/19 שנה שלא סיפרתי למשפחה שלי כמעט כלום על עצמי אמרתי לה חלק גדול ממה שהיה עלי. וזו הייתה הרגשה טובה..
אל תוותר כל כך מוקדם על הכל..
אנונימי
כן, כש2 הסבים שלי וסבתא שלי נפטרו
כשהצעתי לילדה שאני מאוהב בה והיא צחקה לי בפנים
ויש עוד הרבה שאני לא זוכר
כשהצעתי לילדה שאני מאוהב בה והיא צחקה לי בפנים
ויש עוד הרבה שאני לא זוכר
אנונימי
כל יום
כל היום
אני בוכה מלא
כל היום
אני בוכה מלא
למי שענה לי... קודם כל ההורים שלי התגרשו בגיל 4
מאז אבא שלי היה פעם בשבועיים לוקח אותי לאכול גלידה\פיצה\שווארמה וזהו... הוא בחיים לא היה לידי כשהייתי צריך אותו לא אכפת לו ממני אף פעם לא ניסה לברר אם קשה לי כלום
אמא שלי... מגיל 6-7 בערך תמיד הייתה אומרת לי שאף אחד לא אוהה אותי ושאני אפס ושאח שלי יותר טוב ממני בהכל ושאני לא אצליח בכלום בחיים
אח שלי תמיד היה יורד עלי על כל דבר אפשרי ומרביץ לי
חברי כיתה-תמיד היו אומרים שאח שלי יותר טוב ממני ואני האח הפחות מוצלח ושאח שלי הוא אני בגרסה משודרגת
כשאמרתי לאמא שלי בכיתה ו' שאין לי חברים ןעשו עלי חרם (שנמשך עד כמעט סוף כיתה ח') היא אמרה לי שזה בגלל שלא אוהבים אותי ומגיע לי ושזה בגלל איך שאני מתנהג ושעל אחשלי לא עשו חרם
עזבתי את הישיבה שלי לפני 3 שבועות בערך כי אני לא מאמין בתורה ובדת ועכשיו אין לי שום בית ספר ושום מקום לא מקבל אותי אז אני עובד במאפיה בגיל 16
יש לי חרדה חברתית וחוסר בטחון עצמי אז אין לי ממש דרך להכיר בנות וגם אם אני אכיר לא ירצו אותי
אז לא... אין לי את הכח לשנות וגם אם יש לי אני לא רואה טעם לנסות
מאז אבא שלי היה פעם בשבועיים לוקח אותי לאכול גלידה\פיצה\שווארמה וזהו... הוא בחיים לא היה לידי כשהייתי צריך אותו לא אכפת לו ממני אף פעם לא ניסה לברר אם קשה לי כלום
אמא שלי... מגיל 6-7 בערך תמיד הייתה אומרת לי שאף אחד לא אוהה אותי ושאני אפס ושאח שלי יותר טוב ממני בהכל ושאני לא אצליח בכלום בחיים
אח שלי תמיד היה יורד עלי על כל דבר אפשרי ומרביץ לי
חברי כיתה-תמיד היו אומרים שאח שלי יותר טוב ממני ואני האח הפחות מוצלח ושאח שלי הוא אני בגרסה משודרגת
כשאמרתי לאמא שלי בכיתה ו' שאין לי חברים ןעשו עלי חרם (שנמשך עד כמעט סוף כיתה ח') היא אמרה לי שזה בגלל שלא אוהבים אותי ומגיע לי ושזה בגלל איך שאני מתנהג ושעל אחשלי לא עשו חרם
עזבתי את הישיבה שלי לפני 3 שבועות בערך כי אני לא מאמין בתורה ובדת ועכשיו אין לי שום בית ספר ושום מקום לא מקבל אותי אז אני עובד במאפיה בגיל 16
יש לי חרדה חברתית וחוסר בטחון עצמי אז אין לי ממש דרך להכיר בנות וגם אם אני אכיר לא ירצו אותי
אז לא... אין לי את הכח לשנות וגם אם יש לי אני לא רואה טעם לנסות
כן מן הסתם... אבל אני לא זוכר בדיוק מתי הייתה הפעם האחרונה, אני זוכר ביום השואה שעבר ירדו לי דמעות, לא ממש בכי אבל היו חי דמעות בעיניים בגלל המכתב של הדר גולדין
כן הרבה
כן ביום שהיא נפרדה מימני. אחרי 3 שנים יחד.
האקסים שלי בכו כשנפרדתי מהם אם זה עוזר לך
אנונימית
עברת דברים טראומתיים, אני מבין אותך, לא עברתי טיפה בים יחסית אלייך (אמנם יש לי צרות משלי).
גם לי לא היה כיף בבית ספר, הייתי שקט, די חלש, לא מעניין, האנשים שקראו לעצמם חברים שלי תמיד צחקו עלי וחשבו שאני בסדר עם זה וניסיתי לזרום איתם כי לא רציתי להיות לבד ומנודה. הייתי חבר טוב של מישהו שעשו עליו חרם אבל לא לגמרי, הם דיברו איתו קצת בבית ספר, לפעמים גם שיחקו איתו כדורגל, אבל לא הזמינו אותו לשום מקום אחר וצחקו עליו מאחורי הגב (ועשו את זה לעוד אחד).
אני יכול להגיד לך שאמנם, אולי הייתי חבר לא טוב כי כן הלכתי איתם למקומות (ניסיתי לשכנע אותם לפעמים לקרוא לו), הוא היה גם בנאדם לא נעים בכלל.. הם נידו אותו כי הוא התנהג בצורה משפילה, אגואיסטית ודוחה רוב הזמן.. באיזשהו שלב התחלתי להבין אותם אבל לא רציתי לוותר עליו כמו שהם וויתרו..
אבל גם הקבוצה הזו הייתה רעילה אז, לא היה נראה שמישהו באמת אוהב אחד את השני, תמיד ריכולים, תמיד מילים רעות.
אני באמת לא יודע איך אני יכול לעזור לך, אם ההורים שלך לא עוזרים לך כלכלית אני מניח שאתה חייב לעבוד, אבל אני בטוח שיש איש מקצוע שיוכל לעזור לך לפחות מהבחינה של לחזור לבית ספר, כי זה מאוד חשוב, אתה חייב ללמוד.
אני יכול רק להגיד לך, שמכל מה שסבלת עד עכשיו אתה תצא בנאדם מאוד חזק, אתה כבר מאוד חזק.. אבל אל תוותר אחי, יהיו לך עוד עליות בחיים, אתה תראה..
גם לי לא היה כיף בבית ספר, הייתי שקט, די חלש, לא מעניין, האנשים שקראו לעצמם חברים שלי תמיד צחקו עלי וחשבו שאני בסדר עם זה וניסיתי לזרום איתם כי לא רציתי להיות לבד ומנודה. הייתי חבר טוב של מישהו שעשו עליו חרם אבל לא לגמרי, הם דיברו איתו קצת בבית ספר, לפעמים גם שיחקו איתו כדורגל, אבל לא הזמינו אותו לשום מקום אחר וצחקו עליו מאחורי הגב (ועשו את זה לעוד אחד).
אני יכול להגיד לך שאמנם, אולי הייתי חבר לא טוב כי כן הלכתי איתם למקומות (ניסיתי לשכנע אותם לפעמים לקרוא לו), הוא היה גם בנאדם לא נעים בכלל.. הם נידו אותו כי הוא התנהג בצורה משפילה, אגואיסטית ודוחה רוב הזמן.. באיזשהו שלב התחלתי להבין אותם אבל לא רציתי לוותר עליו כמו שהם וויתרו..
אבל גם הקבוצה הזו הייתה רעילה אז, לא היה נראה שמישהו באמת אוהב אחד את השני, תמיד ריכולים, תמיד מילים רעות.
אני באמת לא יודע איך אני יכול לעזור לך, אם ההורים שלך לא עוזרים לך כלכלית אני מניח שאתה חייב לעבוד, אבל אני בטוח שיש איש מקצוע שיוכל לעזור לך לפחות מהבחינה של לחזור לבית ספר, כי זה מאוד חשוב, אתה חייב ללמוד.
אני יכול רק להגיד לך, שמכל מה שסבלת עד עכשיו אתה תצא בנאדם מאוד חזק, אתה כבר מאוד חזק.. אבל אל תוותר אחי, יהיו לך עוד עליות בחיים, אתה תראה..
אנונימי
כמה דמעות שסבתא נפטרה
אני אדם שלעולם לא בוכה, ולא מתוך רצון או גישה של "בנים לא בוכים".
אני בן אדם מאוד מחושב והגיוני, או לפחות הייתי.
עד שהכרתי ילדה אחת, ברגע הראשון שראיתי אותה ידעתי "זאת היא".
היא האחת שגרמה לי להרגיש, התאהבתי עד מעל הראש, הרגשתי שהיא האחת.
היה לי כל כך כיף איתה אהבתי כל דבר בה אבל לא עשיתי כלום בשביל שנהיה ביחד.
עברו שלוש שנים, היו לה שני חברים בתקופה הזאת וכל אחד מהם שבר אותי...
אבל היא גם התחילה ללכת למסיבות, דבר שמעולם לא אהבתי... הייתי מחכה ער עד הרגע שבו היא תחזור מהמסיבה ותודיע לי שהיא בסדר, רק אז יכולתי לישון בשקט. היא סיפרה לי אחרי המסיבות האלה על הטרדות שהיא חוותה ועל חוסר האונים שהיא הרגישה, זה שבר אותי, זה הכעיס אותי ופשוט קברתי את עצמי תחת השמיכה ובכיתי. פעם אחר פעם. בלי להבין למה, פשוט בכיתי.
יום אחד היא סיפרה לי על הטרדה גופנית מאוד גדולה שהיא חוותה, על טיפולים פסיכולוגים שהיא עברה אחרי זה, הבנתי כמה הדבר הזה שינה אותה וגם כשעבר זמן מאז וישבתי שזה כבר נרגע פשוט ראיתי אותה נשברת מזה מחדש כשהיא ראתה את האדם שעשה את זה, נשברתי- גם אני. בכיתי כעסתי ובלית ברירה הקיר היה המקום הנפלא לפרוק את העצבים. אז בכיתי והרבצתי לקיר עד שהיד שלי דיממה. רק אז הרגשתי שאני מתחיל לגרד את קצה הציפורן של מה שהיא מרגישה.
אני בן אדם מאוד מחושב והגיוני, או לפחות הייתי.
עד שהכרתי ילדה אחת, ברגע הראשון שראיתי אותה ידעתי "זאת היא".
היא האחת שגרמה לי להרגיש, התאהבתי עד מעל הראש, הרגשתי שהיא האחת.
היה לי כל כך כיף איתה אהבתי כל דבר בה אבל לא עשיתי כלום בשביל שנהיה ביחד.
עברו שלוש שנים, היו לה שני חברים בתקופה הזאת וכל אחד מהם שבר אותי...
אבל היא גם התחילה ללכת למסיבות, דבר שמעולם לא אהבתי... הייתי מחכה ער עד הרגע שבו היא תחזור מהמסיבה ותודיע לי שהיא בסדר, רק אז יכולתי לישון בשקט. היא סיפרה לי אחרי המסיבות האלה על הטרדות שהיא חוותה ועל חוסר האונים שהיא הרגישה, זה שבר אותי, זה הכעיס אותי ופשוט קברתי את עצמי תחת השמיכה ובכיתי. פעם אחר פעם. בלי להבין למה, פשוט בכיתי.
יום אחד היא סיפרה לי על הטרדה גופנית מאוד גדולה שהיא חוותה, על טיפולים פסיכולוגים שהיא עברה אחרי זה, הבנתי כמה הדבר הזה שינה אותה וגם כשעבר זמן מאז וישבתי שזה כבר נרגע פשוט ראיתי אותה נשברת מזה מחדש כשהיא ראתה את האדם שעשה את זה, נשברתי- גם אני. בכיתי כעסתי ובלית ברירה הקיר היה המקום הנפלא לפרוק את העצבים. אז בכיתי והרבצתי לקיר עד שהיד שלי דיממה. רק אז הרגשתי שאני מתחיל לגרד את קצה הציפורן של מה שהיא מרגישה.
אנונימי
כל בן בכה פעם.
בכיתי פעם אחרונה בגלל ליל פיפ (היה הזמר האהוב עלי והוא נפטר)
בכיתי פעם אחרונה בגלל ליל פיפ (היה הזמר האהוב עלי והוא נפטר)
חח מה המינוסים ימושפעים היא אמרה תהיו גברים ותאמרו מתי בכינו ואנחנו לא זוכרים..