איך אתם רואים את עצמכם בתור הורים?

אני לא רואה את עצמי בתור הורה...

אני לא רואה את עצמי בתור הורה.

אני לא רואה את עצמי בתור אמא ואם כן ככל הנראה אחת שמכה בגלל שיש לי בעיות של חוסר סבלנות

חחח פחדנית ברמות אני לא אסכים לילדים שלי להוציא רישיון בעצם מה רישיון אופניחם עם גלגלי עזר לא יהיה בבית

לא רואה את עצמי בתור אמא טובה..

אם אני יהיה הורה אז אני יהיה הורה קמצן מאוד

ואי אני ממש רואה תצמי בתור הורה

מסכנים הילדים שלי.. עדיף שכבר לא אהיה אמא.

אני לא חושב שאהיה הורה בעתיד. גם אם כן, אני מתכוון לאמץ. אני אהיה הורה ליברלי. אני אתן לילדים שלי חופש, אבל אני גם לא אזניח אותם. יש דברים שחונכתי עליהם ואני אעביר אותם לילדים שלי, כמו לא לדבר בזמן האוכל, לדבר בנימוס לאנשים, לא לקום מהשולחן לפני שכולם סיימו.

הייתי דוחף אותם להתקדם בלימודים וגם במה שהם אוהבים, נותן להם ביטחון עצמי בין אם זה לחזק אותם בכושר גופני או להגיד להם שהם הכי טובים בעולם ויכולים להצליח בהכל.
הייתי מלמד אותם את כל הערכים שאני מאמין בהם, הייתי מנסה לגרום להם להרגיש הכי טוב עם עצמם והייתי נותן להם אחריות בבית בדבר אחד לפחות.
בנוגע לצעקות, זה משהו שלא יהיה סתם ככה.
בכללי לא אצעק הרבה בבית ואלמד אותם לא להיות בהמות כמו האנשים שבבית שאני גדלתי בו.
שקט זה הדבר שיהיה הכי חשוב בבית שאגור בו.

בתור אמא, אני חושבת שהייתי דבר ראשון מחנכת אותם לאהוב את השונה
למשל, אצלי תמיד צחקו במשפחה על אנשים שמנים או אפילו על להטבים, ואני פשוט אחנך את שלי לא להיות בריונים. ראיתי כל כך הרבה ילדים קטנים ואפילו הורים שצוחקים ביחד עם הילדים שלהם ומצביעים על אנשים, זה ממש דבילי.
אני לא אצעק עליהם, אני לא ארים יד, אני לא אתן להם עונשים כי אני מאמינה שתקשורת הדדית פותרת הכל.
אני יודעת שאני בן אדם שאוהב לתת אהבה אז הילדים שלי יקבלו המון אהבה ממני.
אני יודעת שארצה שהם יהיו פתוחים איתי, שיהיו כמו החברים הכי טובים שלי.
לגבי אוכל, אני חושבת שזה בסדר אם הם ידברו באמצע האוכל, שיעשו מה שבא להם אבל שלא יהיו עם הפלאפונים בשולחן, וברור שאני לא אתן להם פלאפון עד שהם יגיעו לגיל 15 לפחות.
אני רוצה לשמור עליהם אבל לא חזק מדי, כדי שהם לא ירגישו כאלו אני חונקת אותם.
אני אתן להם ביטחון עצמי, אגיד להם כמה הם יפים ומדהימים כל הזמן, ואני לא אתן לאף אחד להגיד להם אחרת, כי הכי חשוב לי שיהיה להם ביטחון, אני לא רוצה שיורידו להם אותו והם יהיו מפוחדים כל הזמן לגבי המראה או האופי שלהם.
תכלס, בתור אמא, אני חושבת שיהיו את הגבולות, אבל אני חושבת שבעזרת חינוך טוב הם לא יעקפו את הגבולות האלו.
לעזאזל, בא לי כבר ילדים חחח

לא רואה את עצמי שם

רואה את עצמי בתור אמא שבוחנת את עצמה על כל דבר קטן, כי מגיל הקטן הילדים סופגים כל כך הרבה מהסביבה ובמיוחד מההורים ואני רוצה להשפיע עליהם רק לטובה. אני אראה מה הם אוהבים לעשות מגיל קטן ואפתח אותם בתחביב הזה (אבל לא בצורה לוחצת או תחרותית); בעיקר אראה להם שאם הם רוצים להיות משהו, הם יכולים להגיע לזה. אני אגדל אותם על ערכים של מוסר ואמפתיה כלפי כל יצור חי (בתקווה שגם יהיו בעל/י חיים בבית), כשיהיה צורך אדגיש את ערכי השיוויון בין בני האדם בלי קשר למין/לגזע וכו', אדגיש את ערך החשיבה העצמאית, אתן להם להיות עצמם ולבטא את עצמם ואוודא שהם יודעים שאני והאבא אוהבים אותם כמו שהם, אדגיש את ערכי הציונות, אעודד אותם לפעילויות חברתיות, אחמיא להם וארעיף עליהם חיבה שיהיו בעלי ביטחון עצמי. אני גם רואה את עצמי נלחצת כשהם יוצאים בלילה, או לא חוזרים מהבית ספר בלי להודיע, אבל עם זאת אני אשתדל לתת להם את החופש שלהם ולא להעביר להם לחץ, למרות שזה ידאיג אותי. אני כן אשאר ערה ואחכה עד שיחזרו מהיציאה. מצד שני אני גם רואה את עצמי בתור אמא שזורמת עם השטויות שלהם כמו חברה. מהדרך שבה גדלתי עם ההורים שלי אני יכולה להגיד מה אעשה באופן שונה מהם; אני לא אריב עם בן זוגי מולם- בחיים זה לא יקרה, ואני אשים לב כשעובר עליהם משהו ואהיה שם בשבילם, כי זה בסופו של דבר הכי חשוב.