איך מה שכתבתי? אשמח שתאמרו את דעתכם

שאת בדיכאון, את מרגישה כאילו את לבד בעולם, את רואה הכל שחור, את לא רואה שום אור בקצה המנהרה, זה ניראה כאילו אין דבר אחד בעולם, אין דבר ששווה לחיות בשבילו. זאת השאלה הזאת שאת שואלת את עצמך כל בוקר "למה קמתי ?"
את רוצה רק להגיע לילה ולבכות על הכל. על כל החרא שאת עוברת ,את עם עצמך. את רוצה שיעזרו לך , שיהיו איתך שיבינו אותך אבל אין שם אף אחד. את יודעת שבעתיד יהיה טוב,אבל את כל הזמן שואלת את עצמך,"מתי?, מתי יהיה לי טוב?"
נמאס לך לשים את המסכה של ה"הכל בסדר" כי הכל לא בסדר.לפעמיים זה ניראה כאילו כל האנשים שסובבים אותך תיאמו את זה.תיאמו להיות רעים אלייך.
למה אני לא יכולה לחזור לתקופה של פעם? לתקופה בה הייתי שמחה,תמיד היה לי חיוך על הפנים,אהבתי את עצמי והכל היה בסדר.תמיד התקופה הזאת ניראת כאילו אין לה סוף,אבל יש לה ,אני מבטיחה לך. עוד יגיע הזמן שתחזרי להיות מאושרת.בנתיים תשתדלי להישאר חזקה.