כולם בסופו של דבר מתגברים על פרידה או שיש מקרים שלעולם לא מתגברים עליה?

אני חושב שזה תלוי מאוד באיך את מגדירה התגברות.
ותלוי מאוד באיזה פרידה (מחבר, מידיד, מהמשפחה, ממישהו שמת, וכו').

שואל השאלה:
אני מתכוונת לפרידה מבן זוג, מישהו שאת ממש אוהבת. בלהתגבר אני מתכוונת ללהפסיק לאהוב.

יש שיר של אברהם טל: "הזמן עושה את שלו"
ופרידות זה עניין אישי
פרידות שהן מערכת יחסים, הן פרידות שהלב מתגבר עליהן בסופו של דבר, גם אם לוקח המון זמן
צריך לתת לזמן לעשות את שלו וגם להכיר לאט לאט אנשים חדשים ולנסות לפתח מערכות יחסים חדשות, מוצלחות יותר מהקודמת או פחות מוצלחות, הכל לאט לאט.

תלוי איך הייתה הפרידה, ממי זה היה, מאיזו סיבה ועד כמה הם היו חשובים לך..
בתור דוגמא- אני מאמינה שהרבה יותר קשה להפרד מבן אדם כי הוא מת, מאשר להפרד ממנו כשהוא חי מאיזשהי סיבה..

אני חושב שכולם בלי יוצא מין הכלל
(לא מדבר על פרידה שאחרי המוות וכאלה, שנפרדים ממישהו שאהבו שמת, אלה על זוגיות שזה נגמר)

אז אני חושב שיש מקרים כאלו.
זה נדיר, אבל יש.

ובמקרים האלו אף פעם לא מפסיקים לאהוב את הבן אדם שנפרדים ממנו, אבל כן ממשיכים הלאה בחיים, כן לומדים לחיות בלעדיו, ואפילו אוהבים אנשים אחרים באותה צורה.
אבל משהו בכל זאת נשאר גם לבן אדם הזה, אפילו אם בקושי זוכרים משהו ממנו.

אלה המקרים שבהם אם פוגשים את הבן אדם אחרי עשר שנים, בקושי מזהים אותו, אבל כשמבינים שהוא זה מי שהוא, מרגישים אושר וצורך לחבק וכו' וכו'.
זאת האהבה שאני מדבר עליה, ויש מקרים שבהם היא נשארת תמיד.

אבל כמו שאמרתי, זה נדיר, ברוב המקרים האהבה נעלמת אחרי כמה זמן.

מה נראה לך שכל החיים מתבזבזים על בן אחד יאללה הולכים למישהו אחר

בטח שיש, אבל זה נדיר.
תראי את סנייפ מהארי פוטר

^ או את אית'ן מ"נשמה של כלב".