אני לא חושבת שאני אנורקסית יש לי משהו קטן בקשר לאכילה, פליז תקראו ותגידו לי אם זה נורא כמו אנורקסיה או לא

עדיף פחות להגזים, תאכלי בריא ומתוקים ממש מידי פעם זה בסדר

את לא רוצה להרעיב את עצמך אבל את כן מרעיבה את עצמך. המשקל הזה בסדר לגובה שלך אל תדאגי ואת יכולה לאכול מה דאת רוצה זה גם טוב שתשמיני

את צריכה להתחיל להנות מהאוכל, ולא לחשוב על המשקל שלך. בכל מקרה, יש לך בכיף כמה קילו לעלות.

זו באמת הרעבה עצמית

קראתי עד השורה שאמרת את הגובה והמשקל שלך והפסקתי.
את בתת משקל ואת אפילו לא מבינה את זה, זה עצוב.. נכון יש כמה מבני גוף של אנשים אולי את כנראה במבנה גוף הרחב וכו אבל אין לך הרבה שומן בגוף זה מה שבטוח! אין מצב פשוט תעשי ספורט תאכלי טוב ואל תתעסקי בזה.

אני מכירה את הרגשות האלו שמצד אחד את רוצה להיות במשקל הנמוך ביותר ומצד שאני את מפחדת מההשלכות של אנורקסיה שזוהי מחלה מאוד קשה שלא כולן מצליחות להבריא ממנה ולדעתי הרוב לא מצליחות. במשך רוב הזמן, אני מתעסקת באכילה כמה לאכול, ובשאלה האם לוותר על ארוחות או לא. אבל לדעתי, כל העיסוק הזה באוכל מבוזבז כי כל היום חושבים רק על זה ומתעסקים רק בזה. תאמיני לי שזה לא יפה להיות רזה מידי ואם תהיה נינוחה ותאכלי כמה שטוב לך את תיהיה מושלמת!
ובנוסף אל תעלבי אבל לדעתי לפי מה שאת מתארת על התחושות שלך זוהי הפרעת אכילה.

שואל השאלה:
האנונימית שאמרה שקראה עד השורה הראשונה אז אני כן מודעת לזה שאני בתת משקל ואני נראית רזה ואוהבת להיראות ככה פשוט רוצה להישאר ככה ולא לעלות.

ואם אתם אומרים שזה הפרעת אכילה איך להפסיק? אני לא רוצה להעלות ולא רוצה לרדת ובינתיים זה עובד לי סבבה אני אפילו טיפה יורדת אבל ממש טיפה באמת

אם את רוצה לא לרדת ולא לעלות את צריכה לאכול בערך 1500 1300 קלוריות

שואל השאלה:
אבל זה מביך אותי ללכת לרופא או למרפאה כזאת... ואני גם לא רוצה לספר על זה להורים שלי (למרות שהם חושבים שיש לי משהו)

את חייבת לספר למישהו על זה בשביל לקבל עזרה, לנסות לקבל עזרה, לעזור לעצמך ולאכול משהו לאט לאט. זה לא צריך להביך אותך.

שואל השאלה:
ההורים שלי יודעים שאני בתת משקל, הם רואים שאני מנסה לאכול כמה שפחות והם צוחקים איתי שאני אנורקסית אבל אין לי בעיה עם זה...
פשוט אני גם לא רוצה להגיד להורים שלי כדי שלא ייקחו אותי לרופא כי אני רוצה להישאר במשקל שלי והוא יגרום לי להשמין...

ואדפפקק את רזהה ברמות:( ( ( אני מטר 1.55 ושוקלת 50... והמשקל שלי תקין.
פתאום אני מרגישה שמנה חחח

אין לך ברירה אחרת אלא ללכת לרופא. את חייבת להבין לומר את זה להם אחרת תהיה לך הפרעת אכילה בשם אנורקסיה ואת תסבלי מזה ממש, עזבי להשמין, לא כדאי לך להמשיך ככה, זה לא בריא לך. לטובתך ספרי להם, את רוצה שתהיה לך הפרעת אכילה? רוצה שתהיה לך אנורקסיה? את יודעת כמה קשה לחיות עם זה? את יודעת שזה יהרוס את הבריאות שלך?

אוקי אז א. מי הסתומה שרשמה שהמשקל הזה טוב לגובה שלה?
כי זה ממש לא נכון.
את בתת משקל רציני ואת צריכה להעלות במשקל

אין לי מושג מי אמרה אבל זה על בטוח הרעבה עצמית ותת משקל ממש

קראי הכל, לא מעניין אותי שזה חופר, כתבתי את זה שעות כי אכפת לי מנערות כמוך-
זאת הפרעת אכילה.
הפרעת אכילה מתבטאת בהתעסקות מופרזת במחשבה על משקל וקלוריות.

דיאטה ומחשבה נורמלית, בגדר הנורמה, זה כן מחשבה על קלוריות, אבל כזאת שלא שולטת על החיים שלך.
ברגע שאת "נותנת" למחשבה על דיאטה וקלוריות לשלוט על החיים שלך כביכול, ומתעסקת בזה הרבה -
אז זה נחשב הפרעת אכילה. אין ספק.

וזה לא משנה בכלל מה המשקל והנתונים שלך.

אז דבר ראשון תביני -
יש לך הפרעת אכילה. (אני עברתי את זה, ואני עם חצי רגל בחוץ. אין לך מושג איזה דברים חרא עברתי את מתה).
אה וזה שיש לך הפרעת/הפרעות אכילה, לא סיבה להתגאות.
בנות כאלה שנכנסות לזה כל-כך חסרות ניסיון חיים, כי הן לא יודעות מה באמת חשוב בחיים האלה. ואני מבינה, כמובן. אבל זה מעצבן.

דבר שני -
אני אספר לך על עצמי בקצרה -
הייתי אורתורקסית- מכורה לדברים בריאים. פוחדת מהשמנה ומחלות.
הייתה לי משמעת עצמית פגז.
האורתורקסיה הפכה בהדרגה למסלול בכיוון עולם האנורקסיה.
שזה כמובן נראה עולם מזהיר ויפה מהצד - אמנם ברגע שנכנסים אליו, מתחיל המאני טיים.
אז התחלתי לסבול מאנורקסיה. אם את שואלת, 1.73 במשקל 45 קילו. השיא היה 44. וזה אמנם "מגניב" כי זה קיצוני, ובנות פרפקציוניסטיות אוהבות להיות קיצוניות ולדרוש תשומת לב באלגנטיות.
כן.. להיות אנורקסית עבורי, היה להרגיש שונה ומיוחדת. וזאת אחת הסיבות שבנות רוצות להיות כאלה.
רזות במיוחד.
לא רוצות להיות ממוצעות ויפות.
אלא רזות.
לדרוש תשומי.
השלב הבא היה השלב בו החלה תקופה חדשה לגמרי - בולמיה.
בגלל שהגוף שלי דרש פתאום הרבה אוכל, והגביר את ייצור הקורטיזול בדם, התחלתי לבלוס. פחדתי להשמין. לכן התחלתי להקיא. בכמויות! מטורפות!
את חושבת שהשיטה עבדה?

אז זהו. שעליתי 20 קילו.

אני ככה כותבת את הדברים בתמצית.
דבר נוסף שבא לי לעשות זה לפתוח לך את העיניים -
אני יודעת מה עובר עליך.
את בשלב התמים של הכניסה המלכותית לעולם הקסום של הבנות הרזות.
להפרעות אכילה.
אני יודעת מה עובר לך בראש.
אבל תביני דבר אחד-

הייתה לי חברה שהיא מלאה יותר ממני. אבל היה לה ביטחון עצמי גבוה בהרבה. וגם דימוי עצמי גבוה.
העירו לה על זה שהיא שמנה והיא ספגה קללות. לי לא העירו.
אבל מי חטפה את ההפרעות אכילה?
אני.
דווקא הילדה עם הביטחון העצמי הנמוך -
יש לה נטייה לסבול מהפרעות כאלה.
למה?
אני אסביר. משקל זה דבר שאפשר לשלוט בו. זה מספר, זה משהו טכני.
בנות שמרגישות שאין להן שליטה על החיים שלהן, שהן תמיד ה"פחות" למרות שיש את הצד האחר בראש שאומר להם לפעמים שהם לא ה"פחות" הן נכנעות לצד הרע.
כתוצאה מהרגשה של חוסר שליטה על החיים שלהן ועל היופי שלהן כביכול, שהן לא אוהבות,
נובע הרצון הזה לשלוט במשהו אחר...
ובגלל שהן מוקפות בשיחות על משקל ואידאל היופי, קל לקחת את המשקל כדבר שיהיה תחת חסותך, תחת שליטתך.
כך שבעצם, בנות שמרגישות שהן להן שליטה על החיים שלהן, הן מחפשות משהו לאחוז בו, הן פונות למשקל.
המשקל הוא האמצעי שאומר להן "גם ככה את כלום.. בואי תאחזי בי. גם ככה אין לך שליטה כמעט על כלום בחיים כי את אפס, וכי את לא שווה כלום. "
ואז הן עולות על המשקל כל רגע. כל פאקינג רגע מסריח.
וברגע שהן נשברות, ואוכלות וחורגות מהכללים הנוקשים שהציבו לעצמן - ברור שהן ירגישו רגשות אשם.
"אם גם במשקל אני לא מצליחה לשלוט, אני לגמרי אפס מאופס".

כל הפסיכולוגיה הזאת של
"אני לא שווה אם אני לא רזה בצורה קיצונית" מאפיינת אנורקסיה.
אנורקסיות מחפשות דרכים להיראות אחרות. לא רוצות להיראות ממוצעות, נורמליות, יפות. הן רוצות להידחס עם הבשר שלהן ולהעלים אותו עד שהעצמות בעצמן נשברות.
את לא תרצי להגיד לרמה הקיצונית של האנורקסיה כי אז בגיל מבוגר את תשמיני פי אלף וגרוע מכך, תאמצי לעצמך הרגל של
"המשקל הוא דרך הבריחה שלי מעצמי".
כשתגדלי, המשקל לא יהיה שם בשבילך. כי את תצטרכי להיות עצמאית ולפתח ביטחון עצמי כדי להתקדם בחייך.
ולכן, כל הרעיון הזה של "המשקל הנמוך הוא הדרך שלי להרגיש מיוחדת" יקרוס.
כי כשתראי את החברות שלך מולידות ילדים, וכשתראי אותן מתקדמות בחיים,
את תחשבי עם עצמך
"מה עשיתי לא בסדר?"

ותגיעי למסקנה מאוד פשוטה -
נכנסתי למעגל ההרסני הזה של הפרעות אכילה. נהייתי אנורקסית.

ואז תביני שזאת הייתה טעות.

תעשי הכל כדי לעצור את עצמך מאנורקסיה. את בדרך לשם.

מסכימה. לא כדאי לך להמשיך ככה, זה מסוכן, נגיד במקרה הטוב שיש לך עזרה מהורים ומעצמך אולי ניתן להתרפא מזה אבל זה לא פשוט להתגבר על זה, במקרה הרע זה אשפוז בבית חולים להאכלה כפויה, במקרה הכי גרוע זה מוות.. גם יש תופעות לוואי מזיקות בזה.

אגלה לך סוד
אנורקסית אוכלות
פשוט הן אוכלות ממש קצת
ממש ממש קצת
בכל מקרה אני לא חושב שיש לך אנורקסיה אבל זה כן נשמע כמו הפרעת אכילה, עדיף שתלכי לטיפול

בכל מקרה, את עומדת לפתח הפרעות אכילה, אז את באמת צריכה לספר להורים שלך וללכת לרופא, עצם זה שאת מפחדת להשמין ואוכלת פחות ממש וגם מרעיבה את עצמה, אז נחשב לסימנים של הפרעת אכילה שעומדת לבוא, ממולץ לך עכשיו ללכת לטפל בזה עם רופא מאשר לחכות שזה ימשיך ויחמיר, כי לא פשוט לצאת מזה בכלל, וגם שקשה מאוד לחזור לשגרה ולאכול אחרי כל הטיפולים והאכלות כפויות, זה לא משהו שאת רוצה לעבור בחיים שלך, ואת לא רוצה לבלות את חצי מהחיים שלך בבית חולים עם האכלה כפויה שעומד מעט קיץ וכולם מבלים בחוץ.

זה הפרעת אכילה חומד
אם את לא רוצה להידרדר בבקשה תפני לעזרה
ואת לא "טיפה תת משקל" את בתת משקל רציני.

ayalla איך קוראים לסרט?

תעצרי את זה עכשיו כל עוד את עוד במקום לא עמוק מדי כי אחר כך זה נהיה כל כך קשה. נכנסים לזה בשנייה, היציאה מזה היא כבר סיפור אחר לגמרי! את לגמרי מתחילה לפתח הפרעת אכילה וטוב ששמת לב לזה כי יש לך הזדמנות עכשיו לעשות עם זה משהו לפני שזה כבר יהיה מאוחר מדי. זה עולם אכזרי! בהתחלה זה מרגיש מדהים, קסום, כל כך טוב. ואחר כך? אחר כך גיהנום. זכית בהזדמנות למנוע מעצמך המון סבל ואני מקווה שתנצלי את זה

tnx

שואל השאלה:
אוקי תודה רבה לכולםם!
החלטתי שלא לספר להורים שלי כי בכל מקרה הם לחוצים מכל דבר קטן ואם אגיד להם דבר כזה אני בטוחה שהם יעשו מזה סיפור רציני.
אני פשוט אנסה שלא לייחס הרבה חשיבות למשקל שלי ומה שאני אוכלת אבל אם אני אראה שאני באמת לא מצליחה להפסיק ורק נהיית יותר ויותר אובססיבית למשקל שלי אז כבר אשקול להגיד להם אם לא תהיה ברירה.
תודה ממש לכולם מעריכה את העזרה (: