9 תשובות
גם אני ככה אני חושבת שזה יבוא עם הזמן
תכריחי את עצמך להתסכל לו בעיניים ולאט לאט תתרגלי לזה
זה לפעמים מביא כזה, אי נעימות.
זה בסדר.
גם אני כזו. מנסה לטפל בזה כרגע.
מציעה לך לפנות לפסיכולוג או לאבחון, זה יעזור לך:)
אין כ"כ מה לעשות נגד זה, זה עובר עם השנים.
עובדים על זה ועל הביטחון העצמי
את יודעת הוא בן אדם כמו כולם, כמוך, כמוני..אין לו קרן לייזר בעיניים
עושים תוכנית התנתקות! קובעים להתנתק מהמסכים לזמנים קצרים ולאט לאט ליותר זמן ובזמן שמתפנה לדבר עם בני אדם! עם ההורים, עם הקופאית בסופר, עם השומר בבית ספר, עם המזכירה, עם הנהג באוטובוס ועם מי לא עד שמשיבים לעצמך את היכולת לדבר אל בני אדם ולא רק להתכתב ולשלוח סמסים ווצאפים!
חכם כזה-חחח בדיוק
גם אני הייתי ככה, וזה התחיל לי בכיצה א כבר שהיה יום הורים ואמא שלי אמרה לי שאני לא מסתכלת למורה שלי בעיניים כשהיא מדברת.
את צריכה לעבוד עם עצמך על זה, אל תחשבי על זה כ"פתירת חוסר ביטחון" אלא כמשהו שהוא לא מכבד, יצא לי לדבר עם אנשים שלא הסתכלו לי לעיניים וכל פעם ברחו לכיוון אחר, ובתור אחת שהייתה עושה את זה, אני יכולה להגיד כמה זה מעליב
באותו הנושא: