לקחו אותי לשיחה עם היועצת והמחנכת והרכזת רק בגלל ש
אני לא אוכלת את הכריכים שמכנים לי בבוקר , כאילו אני זורקת אותם לפח, עכשיו זה אולי ישמע קצת מוזר אבל אני לא בן אדם של כריכים בכללי יש לי טעם מוזר באוכל ועד שאני מוצאת משהו שאני אוהבת לוקח לי זמן. בקיצור אז כאילו בגלל שהמחנכת שלי ראתה אותי זורקת כבר כמה פעמים היא דיווחה ליועצת והן עשו מזה סיפור ממש גדול , הן חושבת שאני רוצה להיות אנורקסית או משהו כזה והן אומרות לי שיופי זה לא הכל בחיים . והן רוצות להתקשר להורים שלי ולעשות שיחה. אני לא מבינה למה צריך את כל זה אני פשוט אוכלת מה שאני רוצה לאכול ועם אני לא רוצה לאכול משהו אני לא אוכל אותו. וגם אני לא נראת שלד ועצמאות אולי אני רזה אבל אני כן בריאה . סליחה על החפירה אבל זה ממש הציק לי, מה אתם חושבים? נכון זה ממש ממש הגזמה? מותר להן בכלל?
השאלה היא למה לא להגיד להורים שאת לא רוצה סנדוויצ'ים? אני עשיתי את זה ונציאני פתרונות כמו סלט, פסטה, סושי כי הייתי צריכה גם גיוון, עדיף שתנסי לעשות משהו כזה.