איך אנשים רואים אותכם ואיך אתם באמת?

לא יודעת

בתור מישהי אדישה וצינית, ואני באמת אדישה וצינית

רואים אותי 90%-95% כמו שאני
הרי לכל אחד יש סודות וצדדים שהוא לא חושף

בהתחלה אנשים רואים אותי כסנובית, ואז כשקטה, וכשהם מכירים אותי הם רוצים לשים אותי בבית משוגעים

כסנובית. ושמכירים אותי מגלים שאני ההפך הגמור.

.

אנשים רואים אותי כסנובית
ילדים מהכיתה שלי רואים אותי כמטומטמת
ואני ממש לא.
לא זה ולא זה

תמימה כזאת, חמודה, ילדה טובה.
ואני לא (לא בקטע רע, פשוט עברתי הרבה ואני לא הילדה הביישנית החמודה שחושבים שאני)

אנשים רואים אותי כמסודרת מאוד, מרוצה מהחיים, שמחה, מסתדרת עם המשפחה, טובה בלימודים, ילדה בלי בעיות משהו כזה. אבל במציאות נראה לי הרוב זה הפוך, אני בן אדם מבולגן מאוד, לא אחראי, החדר שלי נראה כמו הג'ונגל מנמסטה, אני מאוכזבת בדרך כלל מעצמי, אני מרגישה שאני מאכזבת את ההורים שלי, מרגישה ילדה עצלנית מאוד, יוצא לי לבכות הרבה, מאוד קשה לי בלימודים ואני לוקחת לפעמים קונצרטה ולפני מבחנים אני חורשת שעות על גבי שעות ולומדת לבד את כל החומר כי בכיתה אני לא מצליחה להקשיב ולא מצליחה לסכם. אי אפשר להגיד שהכל ההפך הגמור, כי אני חלק מהיום באמת שמחה, ובמראה שלי אני ממש מתוקתקת ומסודרת. פשוט אני לא משתפת את מה שאני בבית ואת הדברים הרעים והלא נעימים שקורים לי אני לא מספרת, לא יודעת למה.. אפילו חברים ממש קרובים שלי אני נמנעת מלשתף הכל על החיים שלי. (אין לי חבר)
וזה די קשה להיות עם מין מסכה כזאת מושלמת בזמן שיש עוד צד שאני לא מראה, ונראה לי הסיבה שאני ככה, היא בגלל שאני פשוט לא רוצה להשלים עם הדברים הלא טובים ואני רוצה להוציא אותם מחיי. בינתיים זה לא מצליח לי, ויש גם דברים שלא תלויים בי, אבל קשה לי עם זה אפילו שהם חלק ממני, אני משקרת על עצמי ומסתירה אותם מעצמי ומאחרים. זה רע. אפילו רע מאוד. בוא נגיד הנה עוד דבר שנוסף למאגר הבעיות שלי. וסליחה ככה שחפרתי, סתם עלה לי כזה הכל עכשיו והוצאתי את זה על המקלדת שאת זה אני יכולה להרשות לעצמי כאשר אני מאחורי הקטגוריה 'אנונימית'. ערב טוב לכם, ואל תהיו כמוני.

תכלס כמו שאנשים רואים אותי כזו אני מזורה מצחיקה זורמת וצינית
אין לי סודות אני אוהבת לשתף את הכל ושונאת לשמור בבטן
אבל רוב היום זה חיוכים מזויפים...

אני מניחה שרואים אותי מאוד שונה ממה שאני, אני קצת יותר מופנמת ומראה פתיחות רק לקרובים. איך אני באמת? לא הכי יפה ולא הכי חכמה אבל אני יודעת שאני מיוחדת ואם לא הייתי כל כך סגורה ומופנמת אולי גם היו רואים את זה: (

רואים אותי כיפה ועם ביטחון עצמי, אני רואה את עצמי כמכוערת חסרת ביטחון

רואים אותי כסנובית כי אני לא מתחברת לכל אחד ולילדים שאני לא אוהבת אני מתעלמת ולא אומרת שלום. וגם כאדישה, ואני כזו. גם רואים אותי כהילדה הטובה הזו שלא עושה שטויות אבל זה לא כזה נכון. אני רואה את עצמי ההפך ממה שאמרתי חוץ מהאדישות, וגם אין לי ביטחון.

הסביבה רואה אותי בתור מישהי שלא מדברת וביישנית ללא יכולת פיקוד. ככה זה בבית ספר שאתה שונא את הרוב ומתרחק מהם, הכי הרבה סטיגמות שמים עליך במסגרות לדעתי. וחלק גם רואים אותי בתור מישהי מאיימת וחייבת לציין שהרבה אנשים מפחדים מימני. והאמת עלי: שאני בן אדם שמאוד אוהב לדבר, לעשות רעש, לצאת למסיבות, קצת מופרעת, ולא מפחדת להגיד את מה שאני רוצה, ואני בן אדם מאוד רגיש אבל כשפוגעים בי יוצא הצד הרע, זה שממש מפחדים מימנו.

אני באמת לא יודעת איך רואים אותי. אני גם לא מגדירה את עצמי.

הסביבה רואה אותי בתור מישהי , אגרסיבית, מופנמת צינית אבל מצחיקה
אני רואה את עצמיה בתור מישהי חסרת ביטחון ונפגעת בקלות ושברירית אבל עדיין מצחיקה.