אני מרגישה מוזר כבר מאז תחילת השנה.

פשוט מוזר, כאילו החיים שלי חולפים לידי לפעמים ואני אדישה כלפיהם, אבל רוב הזמן אני פשוט רק רוצה לבכות בלי סיבה.
אני פשוט מרגישה כאילו החיים שלי מתנפלים עליי ושאין לי למה להתאמץ ולהשקיע בעצמי ובלימודים כי אני חתיכת סתומה, וכל מה שאני טובה בו הוא להתלונן. זה פשוט מרגישה כאילו אני תקועה לגמרי ואין לי לאן להמשיך, אין לי תקווה או אור בקצה המנהרה.
אין לי מצב רוח, יש ימים שאני נשארת בבית ולא פושטת את הפיג'מה, בחופשים כמו (פסח לדוגמה) פשוט לא היתה לי המוטיבציה אפילו להתקלח ופשוט נשארתי באותה הפיג'מה במשך ארבעה ימים מבלי להחליף אפילו תחתונים, אני בוכה הרבה בלי סיבה, יש ימים שלמים בבית הספר שאני לא מוציאה אפילו מילה אחת מבלי לשים לב, אבל בבית אני משתדלת להתנהג רגיל כי ההורים שלי ממש מחזיקים ממני בגלל הציונים שלי, שלמרות שאני מרגישה כאילו אין לי למה להתאמץ בשבילם אני בכל זאת לומדת למבחנים ומצליחה, אבל זה פשוט לא מרצה אותי. אני מרגישה כאילו חסר לי משהו, אני פשוט לא יודעת מה.
יש לכם מושג מה כל זה?