כל פעם שמדברים על נושא המוות או על אנשים שנפטרים..

או משהו בנושא, נגיד היום בבית ספר למדנו על שיר שמישהו כתב לאחותו שנפטרה.. ואני בקושי הצלחתי לכתוב במחברת מה שעבר לי בראש אני התחרפנתי בלי שאף אחד ראה. עמדו לי דמעות בעיניים ו התחרפנתי. התחרפנתי בתוכי. כני לא יודעת למה אני ככה.. מישהי שנפטרה לי בזמן האחרון יכול להיות הסיבה אבל לא היינו מאוד קרובת.. זה פשוט טילטל אוצי לגלות שאנשים מתים סתם ככה בכל שנייה בחיים.. ופחד שהקרובים לי ימותו.. למה אתם חושבים שזה ככה? זה כבר מוגזם.. רק מדברים על מישהו שנפטר כולי צמרמורות בקטע מפחיד