הרבה אנשים אומרים שאם אתה מאמץ ילד זה לא אותו הדבר כמו אם הוא היה שלך ביולוגית, מה אתם חושבים על זה?

שזה ממש לא נכון

זה לתת לו הרגשה שהוא כמו שלך ביולוגי,
חושבת שאם אתה מאמץ אז הוא כן כמו ביולוגי, זה אותו דבר רק בלי קשר דם

לא מסכימה ככ

שואל השאלה:
אותי זה ממש הגעיל כאלו אתה לא אוהב את הילד שלך באותה כמות אם הוא מאומץ.

האמת שלדעתי זה באמת לא אותו הדבר, ילד משלך זה ההרגשה הזאת שהוא נולד וכל ההריון והחויות הקטנות שנצברות ואימוץ ילד זה אחר לגמרי, זה ילד שאתה הופך אותו לשלך והרגשות בו לדעתי הרבה יותר מתעצמים כי זה להפוך ילד לשלך ולעזור לו ולתת לו תקווה וחיים. אני לא משווה בין השתיים, אני חושבת ששתיהם מדהימים וכל אחד והרצונות שלו.

אני חושב שזה תלוי איך מסתכלים על השאלה.

אם ניקח נניח את הצד של האמא, אז עובדתית ילד שגדל אצלך בבטן זה לא אותו דבר כמו ילד שלא גדל אצלך בבטן.
אצל האחד יש קשר פיזי שמתחיל עוד לפני שהילד יוצא אל העולם, ואצל השני לא.
האחד מתפתחת בתוכך, מתקשר איתך, ונסחב על ידך במשך חודשים, והשני לא.

אבל למשל לאבא אין את הקשר הזה, אבל כן יש לו את הקשר הגנטי (שגם לאמא יש).

אז עובדתית זה לא אותו דבר.

אבל מעשית, זה יכול להיות אותו דבר.

למשל, אמא שמגדלת ילד בבטן, אבל היא לא אוהבת את הילד, תהיה אמא גרועה יותר מאמא שאוהבת את הילד המאומץ שלה.
הילד המאומץ שמקבל אהבה, יגדל כילד של אותה אמא לכל דבר, והביולוגי ירגיש שכל הקשר שלו עם אמא שלו מבוסס רק על ביולוגיה ויהיה חסר לו את הקשר הרגשי, את האהבה.

אבא של ילד מאומץ שמשקיע בו זמן ותשומת לב ורואה אותו כילד שלו לכל דבר, יהיה אבא טוב יותר מאשר אבא ביולוגי שמזניח את הילד שלו.
וגם הילד ירגיש יותר ילד של.. בהתאם.

כך שזה משתנה בהתאם לכל מיני דברים.

אפשר לאהוב ילד מאומץ באותה כמות ואפילו יותר, ואפשר לא לאהוב בכלל ילד ביולוגי.
וגם להפך.
הכל תלוי.