בית דתי, ההורים רבים בלי סוף ילדה יחידה ומרגישה כיאלו אני עומדת להשתגע

במהלך השבוע אני מתמודדת,כי יש לי שגרה,
עבודה חברים,פלאפון,הליכה ואני מדחיקה את המתח שיש ומוצאת פינות להיות בהם,אבל בשבת אני מתרסקת נפשית,הלבד הזה,ואיתם שכל מילה מתפתחת לאסון ולפסים כל כך נמוכים,ואיכשהו כל אחד מצפה ממני להיות סנגור שלו,לצדד בצידו
ואני אוהבת את אלוקים,ואני אוהבת את השבת,אני רואה את הקדושה שלה בעינים שלי,אבל קשה לי,השבת הכי מסמנת משפחתיות אבל פה אין...ואני לא יכולה ללכת לחברים כי אני מרגישה שזה לא בסדר להותיר אותם לבד,ומצד שני אני מדמיינת את השבת העתידית שלי עם בעז'ה הילדים ובעלי שולחן מלא שמחה,שיחות,דיבורים משפחה אבל הלב שלי כבר
מתמוטט...אף אחד מהחברים לא יודעים מה המצב בבית בין ההורים,ונדמה שיש הכל אבל בעצם נפשית אין כלום,אני נושמת את המתח באוויר ואני כבר לא יודעת אך להתמודד,אני מוצאת את עצמי מתאמצת לא לבכות בשבת כי אסור,אבל הלב שלי מדמם,בלילות אני בוכה תמיד,בשבת אני מבדילה ולא בוכה...עדין מנסה לשמור על טהרתה.

רק בשביל לשפוך...